המפרש הנפוץ ביותר על פירוש רש"י, הוא ללא ספק הפירוש הנודע והחשוב 'שפתי חכמים', אשר בשונה משאר ביאורי רש"י שנדפסו בספר לעצמם ואין יד הכל ממשמשת בהם, הרי ביאור ה'שפתי-חכמים' קנה את מקומו בחומשים כך שהוא נגיש לכל אחד.
ליקוט או ביאור
הפירוש 'שפתי-חכמים' התחבר לפני כשלש מאות ושבעים שנה, על ידי רבי שבתי משורר-בס מפראג זצ"ל, ששימש כחזן בבית הכנסת בפראג. בהקדמה לספרו (מהדורת שנת ת"מ), הוא מצהיר שפירושו הוא רק ליקוט מתוך מפרשים קודמים, וכלשונו: 'והנני כהדיוט קופץ בראש ונשבע שלא כתבתי והוספתי מדעתי אפילו תיבה אחת, כי אם מה שמצאתי בספרים הנדפסים'.
אולם כעבור שלש עשרה שנה, בשנת תנ"ג, כשהדפיס מהדורה שניה של ספרו, כבר הרהיב עוז והכניס בו הוספות רבות, ובין השאר גם חידושים שחידש בעצמו.
קיצור מתוך קיצור
גדול מפרשי רש"י, רבינו אליהו מזרחי, כתב את חיבורו באריכות גדולה כידוע, ומשכך הציב בעל 'שפתי-חכמים' לעצמו מטרה להבהיר את דברי רש"י בצורה מתומצתת וברורה, בלי להיכנס לפלפולים נרחבים.
את עיקר פירושו שאב בעל 'שפתי חכמים', לא מתוך המזרחי עצמו, אלא מתוך הספרים 'מנחת יהודה' ו'מנחת עני' ו'קיצור מזרחי', אשר ספרים אלו הם בעיקר תקציר של המזרחי. כך שניתן לראות ב'שפתי-חכמים' קיצור מתוך קיצור של המזרחי. [אם כי הוא מביא בספרו ליקוט מתוך עוד כעשרים מפרשים נוספים, כמו המהרש"ל; גור אריה; נחלת יעקב ועוד].
מטבע הדברים, היות והשפתי חכמים הוא ליקוט מתוך ספרי ליקוט, הרי ספר כזה בחזקת סכנה שיחולו בו שיבושים רבים. ואכן במהלך הדורות היו שכתבו בחריפות רבה נגד הטעויות אשר בשפתי חכמים. בפרט מאחר והמחבר, רבי שבתי משורר, לא כיהן כרב ואף לא התפרסם כגדול בתורה, התירו לעצמם לכתוב ביטויים קשים נגד הספר.
כל דבריו צריכים בדיקה!
הלשון החריפה ביותר נמצאת בספר שו"ת 'יגל יעקב' להגאון רבי חיים מרדכי יעקב גוטליב זצ"ל, אב"ד מישקולץ (אורח חיים סימן מה), שם כתב לו השואל קושיא מסוימת על השפתי חכמים, כשהשואל מסיים 'ומצוה ליישב'.
על כך משיב לו בעל יגל יעקב: 'אין אני רואה כאן שום מצוה ליישב, רק מצוה לפרסם בשער בת רבים שבשפתי חכמים מצויים דברים בדויים כאלה הרבה, כנודע בשער המצוינים בהלכה'. ומוסיף עוד: 'וכבר כתבתי שכל דבריו צריכין בדיקה, וכן שמעתי עוד בילדותי שיש בדבריו טעותים לרוב!'.
גם הגאון רבי יששכר דב ליטויער זצ"ל חיבר את ספרו 'דעת יששכר' על פירוש רש"י, ובשער הספר הוא כותב שבספרו יש 'השגות רבות על ספר שפתי חכמים'. בהקדמה לספר הוא כותב שהיות ובעל השפתי חכמים העתיק הרבה מ'קיצור מזרחי', הרי כשמעיינים ב'מזרחי' עצמו, רואים שהפירוש שונה לחלוטין.
האם החיד"א מביאו?
יש שציינו את העובדה שהחיד"א בחיבורו 'שם הגדולים' לא הזכיר את הספר שפתי חכמים, אף שידע על המחבר וספריו, מה שמעיד לכאורה שאף החיד"א לא מצא לנכון לחקוק את שמו בין גדולי ישראל.
מנגד, היו שטענו שהרי בסוף הספר 'שם הגדולים', יש תוספת "פליטת סופרים" (מערכת ש' אות קד) ושם מביא את השפתי חכמים וכותב עליו: 'וזכה לדבר גדול שאין כמוהו, כי נדפס עם החומש פעמים אין מספר'.
אך חשוב לדעת שתוספת זו 'פליטת סופרים', היא תוספת מאוחרת שנוספה בתוך ספרו של החיד"א, ולא רבינו החיד"א עצמו כתב זאת!
בכל בית יהודי
ברם, לצד הביקורת על הטעויות המסוימות בספר שפתי חכמים, הרי הספר זכה והתקבל בתפוצות ישראל בחיבה יתירה, וגם בספרי חסידות רבים מובאים דבריו של השפתי חכמים גם בשו"ת חתם סופר (אבן העזר ח"א סימן יט) אנו מוצאים שהוא מרחיב בדברים לנסות ליישב את דברי השפתי חכמים.
עד כדי כך שמובא (אדמור"י בעלזא ח"ג עמוד קיד), שכאשר הביאו להרה"ק רבי אהרן מבעלזא זי"ע חומש בלי שפתי חכמים, הוא סירב לעיין בו, ואמר: 'מכיון ופירוש שפתי חכמים נמצא כמעט בכל בית יהודי, הוא אינו רוצה להוציא עצמו מכלל ישראל'.
עיקר שפתי חכמים
בחומשים רבים, נדפס הביאור 'עיקר שפתי חכמים', בו הביאו רק חלק מדברי השפתי חכמים בתמצית ממש, וגם נוספו בו דברים שלא היו בשפתי חכמים. לא ידוע מי חיבר את ה'עיקר-שפתי-חכמים', אך הוא נדפס לראשונה בשנת תרל"ה, בדפוס 'ראם' בווילנא, ובהקדמה נכתב שהוא נעשה 'על ידי שני חכמים מובהקים'. כפי הנראה ערכו זאת כמה מהעורכים בדפוס ראם, אך כידוע היו שפקפקו על אישיותם של כמה מהאישים שעסקו בדפוס ראם, ואכן רבו הפקפוקים על ה'עיקר שפתי חכמים'.
בשנים האחרונות הדפיסו במכון 'עוז והדר' מהדורה חדשה של מקראות גדולות, עם 'שפתי חכמים השלם', בו תיקנו את כל השיבושים בשפתי חכמים, ובתוספת ביאורים חדשים אשר ליקטו מתוך מפרשי רש"י.