בפרשת השבוע אנו לומדים על כ"ד מתנות הכהונה, ביניהם גם חמשת שקלים של פדיון הבן, כמו שנאמר (במדבר יח, טז) וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הוּא.
שאלה מרתקת הועלתה על שולחנם של הפוסקים, מה דינו של תינוק שנמסר לאימוץ ימים אחדים לאחר לידתו. לההורים המאמצים לא נמסר מידע מי הם הוריו של התינוק, אך ידוע להם בוודאות שמדובר בתינוק בכור פטר רחם המחוייב בפדיון הבן. נשאלת השאלה, כיצד מקיימים בתינוק זה את מצות פדיון הבן?
פדיון-הבן ביום הבר מצוה
יש מהפוסקים שנקטו (ראה במובא בספר אוצר פדיון הבן; ברכת בנים) להמתין עד שהילד יגדל ויהיה בן י"ג שנה, וביום הבר מצוות שלו יפדה הילד את עצמו. זאת בהתאם לנפסק בהלכה (קידושין כט. יו"ד סי' ש"ה, טו) שבמקרה והאב לא פדה את בנו, הבן מחויב לפדות עצמו כשיגדיל.
טס על הצוואר
מעניין לציין מה שכתב הרמ"א (שם) בשם המהרי"ל, שבמקרה כזה יש לעשות טס של כסף ולחרוט עליו שילד זה הוא בכור המחוייב בפדיון, ולתלות הטס על צוואר הילד באופן קבוע, כדי שכשיגדל יידע שהוא מחוייב בפדיון.
האם בית דין יכולים לפדותו?
לעומת זאת, ישנם פוסקים אחרים הסוברים שבית-דין יכולים לפדות את הילד בעודו תינוק, למרות שהם אינם מחויבים בדבר (ש"ך שם סקי"א), ולכן יכולים ההורים המאמצים לפדות את הילד בשליחות בית דין.
לפדות פעמיים
הוראה אחרת נקטו כמה אחרונים (חתם סופר, ס"ק רצ"ה, ועוד) לפדות את הילד פעמיים בלי ברכה, פעם אחת יפדוהו בית דין או המאמצים בקטנותו, ויניחו לו טס על צווארו לזכור שעדיין מחוייב הוא בפדיון, וכשיגדיל יפדה הנער את עצמו פעם נוספת בלי ברכה.