רבנו מרדכי יפה, ה'לבוש' או 'בעל הלבושים', היה תלמידם של המהרש"ל והרמ"א, ואף הוא עצמו מגדולי מנחילי ההוראה לדורות עולם. הוא נולד בפראג לפני קרוב ל־500 שנה, למד ולימד תורה בפולין, איטליה ובוהמיה.
הוא פתח ישיבה בפראג וכיהן כרב בערים גרודנא, לובלין וקרמניץ, אחריהן שב לכהן כרב בפראג אחר פטירת המהר"ל ולבסוף עבר לפוזנא. פרסומו וזכרו לעד עולם יצא בעקבות סדרת הספרים שחיבר, הלוא הם עשרת הלבושים – חיבורים בכל מכמני התורה, על ההלכה מסביב לשולחן ערוך ומשנה תורה לרמב"ם, על המדע והחקירה פירוש למורה נבוכים, ועל הקבלה לפירוש 'רקנאטי' על התורה.
אך זה יאה שחיבר את הספר 'לבוש אורה' על פירוש רש"י שעל התורה, שכן ייחוס משפחתו משתרגת לצאצאי רש"י הק'.
וזה נוסח השער שנדפס בפראג עוד בחייו: "ביאור על רש"י שעל התורה. חברו איש נורא. נר מצוה ואור תורה. ראה ויספרה. הבינה גם חקרה. הגאון הנעלה. מוהר"ר מרדכי יפה ר"מ ואב"ד בק"ק פוזנא המפוארה".
וכך כתב בהקדמתו:
"… בשבת הגדול הצקתני רוח בטני להתחיל חיבור ספר זה… להעלות על ספר זכרוני לכתוב בכל שבוע ושבוע כמה שיעלה מזלג עיוני לחדש בפירושו של רש״י על החומש, לכוון דעתו ז״ל לפי מיעוט שכלי, ולא חשתי בו רק התמהמהתי, ולא קראתי בכל שבוע ושבוע כל אותה הפרשה רק מעט מעט באותה פרשה עד מקום שהיתה יד עיוני מגעת, והמותר הנחתי לשנה שנייה, וכן עברתי בה בכל פרשיות השנה, ושנה שנייה התחלתי בכל פרשה ופרשה לעיין במקום שסיימתי בשנה הקודם… עד שבתוך כך נתפשט בעולם ספר הר' גור אריה שי' שלא היה נמצא בעת ההתחלה וקראתי בו ומצאתי בו דברים. ראיתי כי יש לעיין בהם בדרך משא ומתן כאשר עשיתי עם הרא״ם ז״ל. ואני מן המצר קראתי י־ה, ונעניתי וזיכני בחמלתו להשיבני למלאכתי זו בימים הקבועים הנ"ל, עד שנתעכבתי במלאכתי זו ימים ושנים רבים ולא הגעתי עד תוך ספר ויקרא פרשיות שתיים או שלשה …אז עמדתי מרעיד ואמר לי לבי מה אתה עושה להתמהמה בחיבורך זה כל־כך ימים ושנים, פן ח"ו יחשיך אורך בחצי חיבורך ולא תזכה להשלים ספר לבוש האורה ותצא בלא חמדה ח"ו… אז נכנסו הדברים באוזניי וניחמתי את אשר עשיתי עד הנה, ואמרתי והסכמתי למשוך ידי מן ההתווכחות עם הפרשני' הרא"ם ז"ל והרג"א שי', ולא אכתוב רק מה שיראת לי דבר אמת ודבר חדש אשר לא הרגישו ולא העלו על לבכם הפרשנים הנ״ל..".
אכן, כפי שהעיד הנחתום על עיסתו, בא הספר 'לבוש האורה' לזקק ולצרף את פניני רש"י על התורה, תוך שימת לב לדברי הרא"ם וה'גור אריה'.