בתחילת פרשתנו כותב רש"י: 'מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה, כשיצאו ממצרים מנאן, וכשנפלו בעגל מנאן לידע מנין הנותרים. כשבא להשרות שכינתו עליהן מנאן. באחד בניסן הוקם המשכן, ובאחד באייר מנאם'.
בדברי רש"י אלו יש לשאול שתי שאלות: א. לכאורה רש"י סותר עצמו, שפתח ואמר תחילה שמתוך חיבתן מונה אותם 'כל שעה', ומיד אחר כן מציין רש"י זמנים מיוחדים בהם מנה ה' את בני ישראל. ב. כידוע, לכל דבר שבמניין יש חשיבות מיוחדת, ואילו דבר שאינו חשוב אין סופרים ומונים אותו. ואם כן, איך נמנו כל ישראל יחד? האומנם כולם שוים וחשובים כאחד, הרי וודאי יש כאלו במדרגה גבוהה יותר ויש בעלי ערך נמוך יותר, וכיצד מנו את כולם יחד.
תשובה אחת ומאלפת לשתי השאלות ענה הרה"ק רבי יחזקאל מקוזמיר זי"ע, על פי מה ששנינו (אבות ד, ג) 'אל תהי בז לכל אדם שאין לך אדם שאין לו שעה'. לכל יהודי יש שעה בחייו שבו הוא חשוב לאין ערוך, ובשעה זו הוא היהודי החשוב ביותר. מטעם זה הקב"ה מונה את ישראל בכל שעה, ואין הכוונה שהוא מונה בכל שעה את כולם, אלא שבכל שעה הוא מונה את אותו יהודי שנמצא כעת בשעתו הטובה.
כך מיושבות להפליא שתי הקושיות. אכן הקב"ה מונה כל אדם רק בזמנים מיוחדים, דהיינו בשעות הטובות שלו, אך את זאת עושה הקב"ה בכל שעה, כלומר, שבכל שעה הוא מונה את אותם יהודים שנמצאים במיטבם, וממילא מתורצת גם הקושיא השנייה, כי אכן בשעה הטובה של כל יהודי, כל אחד חשוב במדרגה הגבוהה ביותר!