הַפָּרָשִׁיּוֹת 'תַּזְרִיעַ' וְ'מְצֹרָע' מְרַכְּזוֹת יַחַד אֶת כְּלַל הַהֲלָכוֹת הַנּוֹגְעוֹת לְסוּגִים שׁוֹנִים שֶׁל נְגָעִים. בַּפָּרָשִׁיּוֹת אֵלּוּ נִלְמַד עַל סֵדֶר טֻמְאַת וְטַהֲרַת הַצָּרַעַת, וְעוֹד הֲלָכוֹת הַנּוֹגְעוֹת לִשְׁאָר טֻמְאוֹת הַגּוּף.

נוֹשְׂאֵי הַפָּרָשָׁה: 

פָּרָשַׁת תַּזְרִיעַ:

בְּרִית מִילָה \\ קָרְבָּנוֹת לְאַחַר לֵדַת הַבֵּן \\ נֶגַע בְּעוֹר הָאָדָם \\ נֶגַע שְׁחִין וּמִכְוַות אֵשׁ \\ נֶגַע נֶתֶק \\ נֶגַע בּוֹהַק \\ נֶגַע בְּקָרַחַת וְגַבַּחַת \\ הַנְהָגַת הַמְּצֹרָע \\ נִגְעֵי בְּגָדִים. 

פָּרָשַׁת מְצֹרָע:

סֵדֶר טַהֲרַת הַמְּצֹרָע \\ נֶגַע בְּקִירוֹת הַבַּיִת \\ דִּינֵי טֻמְאוֹת הַגּוּף.

פרשת תזריע

א. כבש ויונה

לאחר לידת בן או בת, חובה על אֵם הילד להקריב קרבנות, כבש לעולה, ויונה או תור לחטאת. אם אין לה אפשרות כלכלית לרכוש כבש, יכולה להביא שתי עופות, אחד לעולה ואחד לחטאת. רק לאחר הקרבת הקרבנות היא מותרת באכילת קדשים ובכניסה למקדש. ביום השמיני ללידת הזכר יש לערוך ברית מילה.

ב. נגעי החתן

קיימים ארבעה סוגי נגעי צרעת: א. שאת. ב. ספחת השאת. ג. בהרת – חברבורות לבנות. ד. ספחת הבהרת. 

איש אשר גילה בעורו נגע, עליו לגשת לכהן, כי טומאת וטהרת צרעת מסורים רק בידי כהן. יש מקרים שהכהן יאמר לו מיד 'טמא אתה', ויש שהכהן יסגירו בבית לשבוע, או לשבועיים, הכל בהתאם להתפתחויות סימני הטומאה. 

קיימים כמה סימנים בנגעי עור המעידים שהנגע טמא: א. גוון לבן עמוק. ב. שערות שחורות המלבינות. ג. בשר בריא באמצע הנגע. אולם נגע המתפשט בכל הגוף, נחשב לנגע טהור. בחגים אין הכהן מטמא נגעים, וכן חתן בימי המשתה אין מטמאים את נגעיו.

ג. כוויה שהתרפאה

אדם אשר קיבל מכה בגופו ומקום המכה התחמם עד שהתפתח שם 'שחין', או שהוא נכווה באש, אם אחר כך נרפא מקום השחין או הכוויה, ובמקומו צמחה צרעת בגוון לבן, או במראה מעורב ('פתוך') של לבן ואדום, גם נגע כזה טמא כשיש בו סימני טומאה.

איש או אשה שנולד אצלם נגע במקום תלישת שערות בזקן או בראש, הנגע נקרא בשם 'נתק' [על שם שהשערות 'מתנתקות' ממקומן]. הנגע טמא כאשר הוא בגוון בהיר, ושתי שערות שחורות בנתק נהפכו לגוון צהוב. אם יש בנגע שערות בגוון אחר, הרי הנגע טהור.

ד. קרחת וגבחת

נגע הנולד במקום הקרחת (-מקום מריטת שערות הראש בצד האחורי), או בגבחת (מריטת שערות הראש בצד הקדמי ובצדדים), דינו כנגע הנמצא בעור הבשר, ולא במקום השערות. 

ה. נגעי בגדים 

נגע בגוון ירוק-עז או אדום-עז, המופיע בבגד צמר או פשתן, או ביריעת עור, או בחוטי אריגה, יש להסגיר את הבגד לשבוע, ולאחר מכן הכהן בודק את הבגד. אם הנגע טמא שורפים את כל הבגד. ואם הוא נהיה כהה יותר, קורעים רק את מקום הנגע.  

ו. בדד וטמא

מצורע, מכל סוג של נגע, שהכהן קבע שהוא טמא מוחלט, יוצא חוץ לשלש מחנות, שם עליו לשבת בדד, כעונש על שהוא הפריד בין אנשים בדיבורי לשון-הרע. בגדיו צריכים להיות קרועים, אסור לו לגלח את שערות הראש והשפם, ועליו להכריז על עצמו 'טמא! טמא!' כדי שיתרחקו ממנו. 

פרשת מצורע

א. פטפוטי ציפור

לאחר שהנגע חלף, על המצורע לעבור טהרה, בכמה שלבים: 

א. הבאת שתי ציפורים המצפצפות בקול, ככפרה על פטפוטי דבריו. ארז, ואזוב, ושני תולעת – כי אחרי שהתגאה כארז, ישפיל עצמו כאזוב ותולעת. ציפור אחת שוחטים ודמה נכנס אל כלי חרס עם מים, בתוך הדם טובלים את הציפור החיה ואת הארז והאזוב, וכך מזים על המצורע שבע פעמים מהדם. 

ב. המצורע מגלח את כל שערותיו. ג. ממתין שבעה ימים מחוץ לביתו. ד. ביום השמיני הוא מקריב קרבנות אשם, עולה, וחטאת, ומביא לוג שמן. מהדם והשמן נותנים על תנוך אוזנו הימנית, ועל בוהן ידו ורגלו הימניים. מצורע עני די לו בהבאת כבש לאשם, ועבור העולה והחטאת יביא שני עופות. 

ב. מטמון בקיר

במשך 40 שנה שהיו ישראל במדבר, הטמינו גויי הארץ אוצרות זהב בקירות הבתים, והקב"ה בישר להם שבביאתם לארץ יופיעו נגעים בקירות, וכך יגלו את המטמוניות.

נגע ירוק או אדום המופיע בקירות הבית, קוראים לכהן, והוא מצוה לפנות מהבית את כל הכלים שלא ייטמאו. אחר כך הכהן מסגיר את הבית לשבוע, ואם הנגע מתפשט בסיום השבוע, מוציאים את האבנים המנוגעות, מקלפים הטיח (-העשוי העפר) המרוח סביב מקום הנגע, ומשבצים אבנים חדשות. אם הנגע חוזר ומופיע בקיר, הורסים את כל הבית. כל הנכנס לבית המנוגע ושוהה בו, הריהו נטמא.

במידה והנגע נעלם, מטהרים את הבית באמצעות שתי ציפורים והזאת דם הציפור על הבית.

ג. טומאות הגוף

בפרשה מבוארים בהרחבה דיני טומאות הגוף, ודין הנוגע בזב או ברוק היוצא מפיו. כמו כן, הזב מטמא את כל מה שהוא יושב עליו, בטומאת 'משכב', 'מושב', 'מרכב', ו'היסט'. לאחר טהרתו, עליו להקריב קרבנות, עופות לעולה ולחטאת.