פָּרָשַׁת בְּשַׁלַּח הִיא פָּרָשַׁת הַנִּסִּים וְהַיְּשׁוּעוֹת, בָּהּ אָנוּ לוֹמְדִים עַל הַנֵּס שֶׁל קְרִיעַת יַם סוּף; וְהַנִּסִּים בְּאַסְפָּקַת מַיִם וּמָזוֹן לְיִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, הָחֵל מֵהַמַּיִם שֶׁהֻמְתְּקוּ בְּמָרָה וְהַמָּן שֶׁיָּרַד מִשָּׁמַיִם, וּלְסִיּוּם – הַנִּסִּים בְּמִלְחֶמֶת עֲמָלֵק.
נוֹשְׂאֵי הַפָּרָשָׁה:
נְתִיב הַיְּצִיאָה מִמִּצְרַיִם • מִרְדָּף אַחֲרֵי הַיְּהוּדִים • קְרִיעַת הַיָּם וּטְבִיעַת מִצְרַיִם • שִׁירַת הַיָּם • מֵי מָרָה • תְּמָרִים וּמַעֲיָנוֹת • פָּרָשַׁת הַמָּן • מֵי מְרִיבָה • מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק.
| סדר המאורעות
לקראת קריעת ים סוף |
| ט"ו ניסן
ביום יציאת בני ישראל ממצרים נסעו מרעמסס לסוכות |
| ט"ז ניסן
נסעו מסוכות לאֵתָם |
| י"ז ניסן
חזרו לכיוון מצרים וחנו לפני פי החירות |
| י"ח ניסן
פרעה שומע שהיהודים לא יחזרו מצרימה |
| י"ט – כ' ניסן
פרעה וחייליו רודפים אחריהם |
| כ"א ניסן
ליל שביעי של פסח נבקע הים וישראל עברו בתוכו סמוך לבוקר כיסו המים את המצריים |
| כ"ד בניסן – חנו במרה |
א. דרך עקומה
כשיצאו ישראל ממצרים, לא הובילם ה' בדרך הישרה והקצרה של ארץ פלישתים, מחשש שבזמן מלחמה הם ישובו במהירות למצרים, אלא לקחם בדרך העקומה והארוכה במדבר.
בצאתם ממצרים הצטיידו היהודים בכלי מלחמה, ומשה לקח את עצמות יוסף לקבורה בארץ ישראל. בלכתם במדבר הוליך ה' לפניהם עמוד ענן ביום, ועמוד אש להאיר בלילה.
ב. 600 רכבים
כשהגיעו לקצה המדבר, ציוה ה' שיתקרבו לכיוון מצרים ויחנו במקום הנקרא 'פי-החירות', במטרה להטעות את פרעה שיחשוב שהם טועים במדבר. היהודים צייתו ואמרו: 'אין לנו אלא דברי בן עמרם!'.
פרעה שמע מהמרגלים ששלח, שהיהודים אין מתכוונים לחזור למצרים כפי שהבטיחו, והוא יוצא למרדף עם 600 רכבים נבחרים, ועמהם כל רכבי מצרים.
ג. אומנות התפילה
כשהמצריים משיגים אותם חונים על שפת הים, התייראו היהודים בראותם את המלאך של מצרים נוסע אחריהם. מיד תפשו אומנות אבותם ויצעקו לה'. במקביל, גם התרעמו על משה למה הוציאם ממצרים למות במדבר. משה חיזק אותם שלא יתייראו, ובקרוב יראו את ישועת ה'.
ה' אמר למשה שלא יאריך בתפילה, אלא ייסעו לתוך הים, ובזכות האבות ובזכות האמונה ייקרע הים. הם החלו לנסוע כשעמוד הענן חוצץ ביניהם ובין המצריים, ומלאך ספג החיצים שהשליכו המצריים על ישראל. עמוד האש האיר ליהודים, ועמוד הענן החשיך למצריים.
ד. שריפת גלגלים
בליל שביעי של פסח, נטה משה ידו והים נבקע מהרוח המזרחית העזה שהוליך ה' על הים. היהודים עברו בתוכו כשהמים כחומה משני צדיהם. המצריים רדפו אחריהם בים, כשהקרקעית נהפכה לטיט רותח. גלגליהם נשרפו ומרכבותיהם נהרסו, ואיבריהם התפרקו. כשרצו לברוח החוצה, נטה משה שוב ידו, והמים כיסו וניערו אותם.
כשראו ישראל את גופות המצריים נפלטים על שפת הים, באו לידי יראת שמים ואמונה בה', ואז עלה בלבם לומר שירה. בשירה הזכירו את הפחד שנפל על כל העמים, והניסים שנעשו בקריעת הים. גם מרים והנשים אמרו שירה בליווי תופים שהוציאו ממצרים.
ה. מים מתוקים
לאחר מכן הלכו שלשה ימים במדבר בלי מים, עד שהגיעו למרה. כשהתלוננו על המחסור במים, הורה ה' למשה להשליך עץ למים, והמים הומתקו. במרה הצטוו כמה מצוות, והובטחו שאם יקיימו המצוות יסיר ה' מהם כל מחלה. בהמשך, כשהגיעו לאילים, מצאו 70 עצי תמר ו-12 מעיינות מים.
ו. הלחם היומי
ביום ט"ו באייר, כשהגיעו למדבר סין, נגמרו שיירי המצה ממצרים. הם התלוננו על הרעב, וה' אמר למשה שהם יקבלו כל בוקר לחם משמים, ובלילה יקבלו בשר שְׂלָיו. בערב שבת וחג כשיביאו ה'מן' לביתם, ימצאו שיש כמות כפולה, והם יבשלו ויאפו אותו לצורך השבת והחג, ובשבת נאסרו לצאת ממקומם ללקוט.
הטל כיסה את המן מעליו ותחתיו. גוונו היה לבן, וטעמו כבצק שנילוש בדבש. כל אחד ליקט רק עומר לנפש, ונאסרו להותיר מיום למחרתו, מה שנשאר כל בוקר מהמן בשדה, נמס בשמש.
אחר הקמת המשכן הצטווה אהרן להניח בקודש קדשים צנצנת-חרס עם מן, לזכור שה' מפרנס את לומדי התורה.
ז. מקל מאבן
ברפידים התלוננו שוב על המחסור במים, ומשה צעק אל ה' שאמר לו לקחת מַטֶה עשוי אבן חזקה, ולהכות בסלע שיוציא מים. משה קרא למקום בשם 'מסה ומריבה' על שם המאורע.
ח. תפילה בגבעה
לאחר מכן בא עמלק לרפידים להילחם בישראל, ומשה אמר ליהושע לבחור גיבורים ויראי חטא ללחום בעמלק. יהושע הרג את הגיבורים של עמלק, כשמשה ואהרן וחור התפללו בראש הגבעה בעודם בתענית. כשנחלש משה הוא התיישב על אבן, ואהרן וחור תמכו בידיו. משה בנה מזבח בשם 'ה' נסי' כדי לזכור את הנס במלחמת עמלק.
התורה וההפטרה:
בפרשתנו אנו לומדים את שירת הים. בהקשר לכך מפטירים את הפטרת שירת דבורה, על הניסים שנעשו במלחמת ברק בן אבינועם עם יבין מלך כנען, ועל כל הניסים שנעשו להם מאז נכנסו לארץ עד מלחמה זו.