חומש דברים נקרא כידוע בשם 'משנה תורה' על שם שבחומש זה חוזר משה בשנית על חלק גדול ממצוות התורה.
חומש דברים – דברי עצמו!
חידוש פלא, שעורר סערה גדולה ורועשת בבתי המדרש והיכלי התורה, כותב באור החיים הק' בתחילת פרשתנו, וז"ל: 'אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה' שֶׁהֵם דִּבְרֵי עַצְמוֹ, שֶׁכָּל הַסֵּפֶר תּוֹכֵחוֹת וּמוּסָר מִמֹּשֶׁה לְעוֹבֵר פִּי ה', וְאָמְרוּ ז"ל (מְגִלָּה לא, ב) קְלָלוֹת שֶׁבְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה מֹשֶׁה מִפִּי עַצְמוֹ אֲמָרָן, וַאֲפִלּוּ מַה שֶּׁחָזַר וּפֵרֵשׁ מַאַמְרֵי ה' הַקּוֹדְמִין, לֹא נִצְטַוָּה עֲשׂוֹת כֵּן אֶלָּא מֵעַצְמוֹ חָזַר הַדְּבָרִים… לָזֶה אָמַר אֵלֶּה הַדְּבָרִים, פֵּרוּשׁ, אֵלֶּה לְבַד הֵם הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֵּר מֹשֶׁה דִּבְרֵי עַצְמוֹ, אֲבָל כָּל הַקּוֹדֵם בְּד' חֻמָּשִׁים לֹא אָמַר אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת מֵעַצְמוֹ, אֶלָּא הַדְּבָרִים שֶׁיָּצְאוּ מִפִּי הַמְצַוֶּה כְּצוּרָתָן בְּלֹא שׁוּם שִׁנּוּי אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת יְתֵרָה אוֹ חֲסֵרָה'.
מחדש כאן האור החיים הק', שכל הכתוב בחומש דברים הם דברי משה רבינו שאמרם על דעת עצמו, בלי שהצטווה מהשי"ת. כיוצא בזה כתב האור החיים הק' בפרשת ואתחנן (ה, יט) 'כי יש מהדברים האמורים שלא דברם ה', כגון מאמר כאשר צוך, גם מאמר וזכרת', עכ"ל.
רש"י: 'כמו שקיבלה הוא'
דברים אלו העלו פליאה גדולה, שהרי בחומש דברים יש כמה מצוות המוזכרות רק בחומש זה ולא בשאר החומשים, והיתכן לומר שמשה אמרם מעצמו?!
בהגהות מהרש"ם (מגילה שם) אף ציין בזה לדברי רש"י במסכת סנהדרין (נו, ב ד"ה כאשר צוך) שכתב מפורש: 'משה לאו מאליו היה שונה להם משנה תורה ומזהירם על מצותיה, אלא כמו שקבלה הוא, והיה חוזר ומגיד להם'.
לא כולל מצוות חדשות
על תמיהה זו כתבו כמה מהאחרונים ליישב, שאמנם כל המצוות החדשות המופיעות לראשונה רק בחומש דברים, בוודאי אמר משה מפי ה', אבל מה שחזר משה על מצוות שנשנו בספרים הקודמים, וכן דברי המוסר והתוכחה שבחומש דברים, זאת אמר משה מדעת עצמו (כן תירץ במהרש"ם שם; שו"ת שארית ישראל, יור"ד סי' כ"ה; ויסוד זה מבואר ברמב"ן בפתיחה לחומש דברים).
כל התורה כולה משמים
ברם, תירוץ זה אמנם מיישב את המצוות שהתחדשו בחומש דברים, אולם האחרונים הוסיפו לתמוה עוד תמיהה גדולה, איך יתכן לומר ששאר הפסוקים אמר משה מדעת עצמו, והלא אמרו חז"ל (סנהדרין צט, א) שכל האומר שכל התורה מן השמים חוץ מפסוק אחד, הרי הוא בכלל 'דבר ה' בזה', והיתכן לומר שיש פסוקים בתורה שאינם מן השמים?!
זאת ועוד, תמהו רבים מדברי הגמרא (ב"ב טו, א) על הפסוק 'וימת שם משה', עד כאן הקב"ה אומר ומשה כותב, ומכאן ואילך הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע. הרי מפורש שגם פסוקי משנה תורה נאמרו מפי הקב"ה.
האחרונים נדחקו מאד ליישב את דברי האור החיים הק', ולהלן נביא את חלק מדבריהם (וראה בהרחבה בספר הנפלא 'כל הכתוב לחיים').
הקב"ה הסכים עמו
בספר 'כלי חמדה' כתב מהלך נפלא, שארבעת החומשים הראשונים אמרם משה רק מפי ה', ואילו במשנה תורה אמנם הרחיב משה הביאור למצוות אלו מפי עצמו, וכן הוסיף מעצמו דברי מוסר ותוכחה, אולם אחר כך כאשר ציוה השי"ת לכתוב את כל התורה על ספר, חזר הקב"ה ואמר לו את כל הדברים האלו, הן ממה ששמע משה תחילה מפי ה', והן מה שמשה הוסיף מעצמו, את הכל אמר לו הקב"ה אות באות, ומשה כותב על ספר מפי ה'. נמצא שהסכים הקב"ה עמו ואמר לו לכתוב פסוקים אלו.
בדרך שליחות
ואילו הגה"ק ממונקאטש זי"ע, בעל מנחת אלעזר, בספרו 'חיים ושלום' (כאן) נדחק לבאר את כוונת האור החיים הק', על דרך שייסדו המהר"ל (תפארת ישראל פרק מ"ג) והגר"א (מובא באהל יעקב, בפרשתן), שארבעה ספרים ראשונים נאמרו בדרך 'שכינה מדברת מתוך גרונו של משה', ולפיכך נאמרו בלשון נוכח מהקב"ה לעם ישראל, ואילו ספר דברים נאמר ע"י הקב"ה בדרך של שליחות למשה.
וזו כוונת האור החיים הק' שכתב 'אמר משה מפי עצמו', כלומר, שהוא לא היה זקוק לרשות מיוחדת לומר דברים אלו לישראל בדרך שליחות, אלא חזר ואמר את דברי השליחות לישראל על סמך השליחות הראשונה, בלי לבקש רשות על כל דיבור ודיבור לאומרו לישראל.
בעצמו – ולא על ידי שליח
בספר אמרי אברהם כתב מהלך נוסף, שאת כל המצוות לימד משה לראשי המטות והם לימדום לכל ישראל (רש"י במדבר ל, ב), אבל את דברי המוסר הוצרכו כל ישראל לשמוע מפי משה בעצמו, וזו כוונת האור החיים הק' 'הם דברי עצמו', פירוש שדברי המוסר והתוכחה שבספר דברים, אמר משה בעצמו לישראל, ולא באמצעות ראשי המטות. ויש להגיה בלשון אור החיים הק': 'לא צוה עשות כן, אלא בעצמו חזר הדברים', פי' לא ציוה לראשי המטות לעשות, כמו בד' חומשים שהם ילמדו לישראל, אלא בעצמו עמד ואמר להם כל משנה תורה.