האם תולעת שני הוא משי?

אחת מהתרומות המוזכרות בתחילת פרשתנו, שהביאו ישראל לצורך המשכן הוא 'תולעת השני', ואנו מוצאים פולמוס מרתק בדברי המפרשים, לטיבו ולזהותו של  תולעת השני.

משי בלתי צבוע

בד משי הוא כידוע בד משובח הנארג מסיבים דקים המעובדים מפקעות של גולם פרפר המשי. על כך כותב האבן-עזרא (שמות כה, ד) שרבים אומרים שתולעת שני הוא המשי! גם רבינו יצחק אברבנאל כותב בפרשתנו, שתולעת שני הוא משי מקורי ובלתי צבוע, וז"ל: "והתכלת הוא המשי הצבוע בצבע הדומה לים וכו' והתולעת שני הוא המשי שהוא נאה כפי תולדתו ואין לו צבע אחר", עכ"ל. ועוד כתב (שמות כו, ?) שתולעת שני הוא משי בגוון אדום הנקרא קארמיזי"ן.

ארבעה מארבע יסודות

על כך מרחיב האברבנאל וכותב דבר נפלא, שהיו בנדבת המשכן ארבעה דברים מיסוד החי: א. המשי מהתולעת. ב. עורות אילים. ג. עיזים. ד. עורות תחשים. וכן היו ארבעה דברים מיסוד הדומם: א. זהב ב. כסף. ג. נחושת. ד. האבנים היקרות, וכן היו ארבעה דברים מיסוד הצומח: א. בשמים. ב. עצי שיטים. ג. שֵׁש – פשתן. ד. שמן למאור מזיתים. וארבעה סוגי צבעים: א. תכלת. ב. ארגמן. ג. מאדמים. ד. שני. 

יצוין שכך נקט גם בכלי-יקר (ויקרא כג, מז) שבגדי משי הם בגדי תולעת שני.

משי – משרץ טמא

לעומת זאת רבנו בחיי בתחילת פרשתנו קובע שלא היה משי כלל בנדבת המשכן, וז"ל: "ולא מצינו משי בנדבת המשכן, לפי שהוא יוצא מגוף השרץ שהוא התולעת, ולא הוכשר למלאכת שמים אלא דבר טהור וכו', וצבע תולעת השני אינו מגוף התולעת, אלא מתוך גרגרים שהתולעת בתוכם", עכ"ל. וכן כתב הראבי"ה (נדה ח"א סי' קצ"ג) שלא היה משי בבגדי כהונה, כי בגדי כהונה היו רק מצמר ופשתים.

למעשה, קיים נידון רחב בפוסקים האם משי נחשב כיוצא מדבר טמא. כי בשו"ת חתם סופר (או"ח, סי' ל"ט) הביא את דברי רבנו בחיי, וכתב שבימינו עושים מעילים לספר תורה מבד משי, ואין זה נחשב כיוצא מדבר טמא, כיון שנשתנה ונעשה בגד הרי פנים חדשות באו לכאן. 

זאת ועוד, בספר גינת ורדים (או"ח, כלל ב', סימן ט"ז) מביא בשם מהר"ם בן חביב, שהמשי עצמו אינו אסור כלל באכילה, כיון שהוא נעשה מהריר של התולעים כמו קורי עכביש, וריר של התולעת אין לו שום טעם והוי כעפרא בעלמא ולא נאסר כלל באכילה. ולכן נפסק להלכה (יו"ד סי' ר"פ ס"א) כדעת הראשונים שמותר לתפור ספרי תורה בחוטי משי.

ואגב לציין גם מה שכתב בתרגום יונתן בן עוזיאל בפרשת במדבר (במדבר ב, ג) שכל הדגלים במדבר היו עשויים מבד של משי ועליהם היה צבוע צבע מיוחד לכל שבט. 

משנה מפורשת

אולם על עיקר דברי האברבנאל שתולעת שני הוא משי, תמה בספר שדי חמד (כרך ט, מערכת חנוכה, עמוד 203), שהרי משנה מפורשת היא (כלאיים ט, א) שאין הכהנים לובשים במקדש אלא צמר ופשתים בלבד, וכן נפסק להלכה ברמב"ם, ואין יתכן לפרש נגד משנה מפורשת?!

משל בעלמא

בתוך דבריו מביא השדי-חמד את דברי התרגום יונתן על נבואת יחזקאל אודות יציאת מצרים (יחזקאל טז, י) 'וַאֲכַסֵּךְ מֶשִׁי' – וית כהנא רבא בלבושי צבעונין. הרי לכאורה מבואר בדברי התרגום כדעת האברבנאל שבגדי כהונה היו עשויים ממשי. אך דוחה השדי חמד, שאין כוונת הכתוב שהכהן גדול לבש משי ממש, ולכן אדרבה שינה התרגום ולא כתב משי, אלא 'צבעונין', שהיו רק דומים למשי.

תולעת ממש?

ואכן כמעט כל המפרשים נקטו שלא כדעת האבן-עזרא והאברבנאל, אלא פירשו שתולעת שני הוא צמר צבוע בצבע אדום (רלב"ג שמות כה, ד; רשב"ם; רמב"ם כלי המקדש פ"ח הי"ג, ועוד רבים).

אך קיימת מחלוקת נוספת, מהו אותו תולעת שממנו הפיקו את הגוון האדום, האומנם מדובר בבעל חי ממש. 

כאמור לעיל מדברי רבנו בחיי הרי שתולעת-שני הוא תולעת כפשוטו, אך לא השתמשו בתולעת עצמה אלא בגרגירים שהתולעת בתוכם, וכן הוא בתוספתא (מנחות ט, טז) שתולעת-שני מקורו מהתולעים אשר בהרים, וכן מבואר בירושלמי (כלאיים ט, א) שתולעת-שני בא מדבר שיש בו רוח חיים.

גם הרמב"ם (הל' פרה אדומה פ"ג) מפרט וכותב: 'והתולעת היא הגרגרים האדומים ביותר הדומים לגרעיני החרובים והן כמו האוג, ותולעת כמו יתוש יש בכל גרגיר מהן'.

תולעת – מראה אדום

מנגד, מפרשים אחרים פירשו ש'תולעת' אין פירושו תולעת ממש, אלא – כפי שכותב הרשב"ם – כל צמר צבוע בגוון אדום נקרא 'תולעת', כמו שאנו מוצאים בפסוק (איכה ד, ?) הָאֱמֻנִים עֲלֵי תוֹלָע. 

כעין זה כותב בספר השרשים לרד"ק (ערך שן וערך תלע) שהמילה 'שָׁנִי' פירושו: גוון אדום, ותולעת – פירושו: מראה, הוי אומר ש'תולעת שני' פירושו: 'מראה אדום'.