בפרשת השבוע נאמר (במדבר ג, א) וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה וגו', ורש"י כותב: 'ואינו מזכיר אלא בני אהרן, ונקראו תולדות משה, לפי שלמדן תורה. מלמד שכל המלמד את בן חבירו תורה, מעלה עליו הכתוב כאלו ילדו'. להלן נראה שלדברים אלו, יש גם השלכות הלכתיות למעשה.
להקדים שלום
הרמ"א כותב בשלחן ערוך (יו"ד סי' שע"ו, ד): 'ונהגו לומר קדיש על האם, אף על פי שהאב חי עדיין, אינו בידו למחות לבנו שלא יאמר קדיש על אמו'. מוסיף וכותב שם בעל 'בית לחם יהודה' (הנדפס בשלחן ערוך) בשם המגן-אברהם, שתלמיד יכול לומר קדיש על רבו מובהק, כי התלמיד נחשב כבן.
כמה גדולים
כך מביא בשו"ת לבושי מרדכי (יו"ד, תניינא, סי' קלב) שהגאון בעל 'לקוטי חבר בן חיים' נהג לומר קדיש למען רבו המובהק מרן החתם סופר, דהוה כבן על אביו. ובקצה המטה על מטה-אפרים (דיני קדיש, שער ד, סק"א) מביא שכך נהגו עוד כמה גדולים.
פשרה עם האבלים
ברם, כותב החיי אדם (תוספות חיים, כלל ל"ב, דיני קדיש, קונטרס אחרון סק"ב) שפשוט שאין לתלמיד זכות לומר קדיש על רבו במקום שאר אבלים, כאשר נהוג שרק אדם אחד אומר קדיש. ואם רבו מת בלי בנים שיאמרו קדיש, אזי יעשה התלמיד פשרה עם שאר האבלים, כי גם הוא נחשב בן אצל רבו, כי כל המלמד את בן חבירו תורה כאילו ילדו.
הלכה למעשה:
תלמיד יכול לומר קדיש אחר פטירת רבו מובהק, אבל לא במקום שאר אבלים האומרים קדיש על אבותיהם. ואם רבו מת בלי בנים, יעשה התלמיד פשרה עם שאר האבלים כי גם הוא נחשב בן כלפי רבו שלמדו תורה.