על הפסוק בפרשת השבוע (ויקרא יג, ג) וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע בְּעוֹר הַבָּשָׂר וְשֵׂעָר בַּנֶּגַע הָפַךְ לָבָן, כותב רש"י: "ושער בנגע הפך לבן – מתחילה שחור, והפך ללבן בתוך הנגע. ומעוט שער שנים".
רש"י מבאר כאן בדבריו שני עניינים: א.] מה שנאמר 'הפך לבן' הכוונה שהשער שהיה תחילה שחור הפך ונהיה לבן בתוך הנגע . ב.] מה שנאמר 'שער' אין הכוונה לשערה אחת, אלא לשתי שערות.
יש לדקדק, מדוע מסביר רש"י תחילה את המילים 'הפך לבן' ורק אחר כך את המילה 'שער', והלא בפסוק כתוב תחילה 'ושער' ואחר כך כתוב 'הפך לבן'.
בגאונות ובחריפות נפלאה מסביר הגאון מווילנא זי"ע:
לכאורה היה מקום לשאול, מניין לנו שהנגע טמא רק כשהשער היה תחילה שחור בתוך הנגע, והוא נהפך ללבן בתוך הנגע, אולי נפרש את המילים "הפך לבן" שהשער נהפך ללבן עוד לפני הנגע? אך התשובה על כך היא: מאחר ומדובר בשתי שערות לכל הפחות, היה צריך להיות כתוב בלשון רבים "הפכו לבן", ולמה נאמר בלשון יחיד 'הפך לבן, בהכרח שהכוונה שהנגע הוא-הוא שינה והיפך את השער שבתוכו מצבע שחור לצבע לבן. לכן נאמר בלשון יחיד, שהכוונה על הנגע היחיד שהוא היפך את השערות.
לכן הקדים רש"י תחילה וכתב: 'הפך לבן' – מתחילה שחור והפך ללבן בתוך הנגע, על כך מוסיף ומביא רש"י הוכחה לפירוש זה וכותב: 'ומעוט שער שנים', ומעתה אי אפשר לפרש את המילים 'הפך לבן' שהשער מעצמו נהפך ללבן, שהרי מדובר בשתי שערות, והרי כתוב בלשון יחיד 'הפך', ולא 'הפכו', ובהכרח הכוונה שהנגע הוא הפך ללבן את השערות שבתוכו לאחר שהם היו תחילה שחורות.
כפתור ופרח!