היה גג למזבח העולה?

בפרשת השבוע  נאמר שחכמי הלב עשו את מזבח העולה וכתוב שם (שמות לח, ז) נְבוּב לֻחֹת עָשָׂה אֹתוֹ, ומפרש רש"י, הלוחות של עצי שטים לכל רוח והחלל באמצע.

בפשטות נראה ממרש"י שלמזבח העולה לא היה גג, אלא ארבע לוחות ובאמצע חלל, וכן נאמר בפרשת תרומה (שמות כז, ח) נְבוּב לֻחֹת תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ. גם בפרשת יתרו נאמר (שמות כ, כא) מזבח אדמה תעשה לי, ומפרש שם רש"י: 'שהיה ממלא את חלל מזבח הנחשת אדמה בשעת חנייתן', ונראה מפירושו שלא היה גג למזבח, אלא מילאו אותו עפר והגג היה עשוי מעפר האדמה.

גג נחושת בעובי דינר

אולם הגה"ק רבי יהונתן אייבשיץ זי"ע בספרו פלתי (סימן מג סק"ו) מביא את דברי התוספות (חגיגה כ, א ד"ה שאין) בשם המדרש (תנחומא תרומה יא) שהיה משה מתמיה: אי אפשר שלא ישרוף העץ? ואמר ליה קודשא בריך הוא, כך דרכו אש של מעלה, אש אכלה אש, ואינו מכלה, ומבאר הפלתי שאין הכוונה על מזבח הפנימי אלא אל מזבח העולה – מזבח הנחושת, שהיה בגגו גג של עץ עם צפוי נחושת רק כעובי דינר זהב, והיה האש בו תמיד יומם ולילה, והיה משה מתמיה שלא ישרוף העץ, ואמר לו הקדוש ברוך הוא, כך דרך באש של מעלה אש אוכלה אש וכו' (וכן כתב בספרו יערות דבש ח"ג דרוש ז). ומוכרח מדברי המדרש שלא כדעת רש"י, אלא שהיה גג למזבח. (וראה בזה בדברי השואל בשו"ת מהר"ם מינץ סימן פז). 

על מה רבצה האש?

כמה אחרונים הקשו על כך והעירו מדברי רש"י בפרשת במדבר הכותב (במדבר ד, יג) וז"ל: 'ופרשו עליו בגד ארגמן – ואש שירדה מן השמים רבוצה תחת הבגד כארי בשעת המסעות, ואינה שורפתו, שהיו כופין עליה פסכתר של נחשת', עכ"ל. ולכאורה, אם נאמר שלא היה גג למזבח, רק עפר, ובשעת המסעות היו שופכים את העפר ונשארו רק ארבע לוחות ללא גג, אם כן על מה היתה האש רובצת בשעת המסעות כשאין עפר במזבח? ולכאורה יש כאן סתירה בדעת רש"י, שאכן היה גג למזבח 

בפירוש 'ענף יוסף' על מדרש תנחומא (שם) כותב שאף לדעת רש"י שפירש שבשעת המסעות היו שופכין האדמה מהמזבח, מכל מקום היה המזבח מכוסה בעת המסעות בטבלה עליונה והאש שלמעלה היתה רובצת על טבלה זו, ומה שכתב רש"י שלא היה לו גג הכוונה לגג קבוע ומחובר, אבל טבלה זמנית היתה למזבח. 

אחרי פרשת קרח עשו את הגג

דבר חידוש כותב החזקוני (במדבר יז, ה) ליישב את שתי הדעות, שבאמת בתחילה לא היה גג למזבח, אלא היו ממלאים אותו עפר עד למעלה, אבל אחרי שלקחו את מחתות קרח ועדתו שהיה מערערים על הכהונה עשו ממחתות אלו גג למזבח העולה ועל זה נאמר 'זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב איש זר', דהיינו שכל אחד כשיראה שיש גג למזבח יתמה וישאל מדוע יש גג והרי צריך להיות רק עפר, ועל ידי שאלה זו יזכור את פרשת קרח ועדתו. 

האם היו מריקים את העפר במסעות?

יצויין עוד, שאמנם מדברי רש"י הנ"ל מוכח שרק בשעת חנייתן היו ממלאים עפר, אבל בשעת המסעות רוקנו את העפר, אולם במכילתא (יתרו י"א) נחלקו בזה הדעות (לפי המבואר במפרשי המכילתא 'הר אפרים' ו'זה ינחמו') ולפי דעה אחת גם בדעת המסעות הותירו את העפר בתוך המזבח ולא רוקנו אותו.

בשולי הדברים יש לציין שמחלוקת זו אם היה גג למזבח הנחושת או שהיה מלא עפר, יש בה השלכות מעשיות לגבי הלכות תפילין, שהלכה למשה מסיני התפילין חייבות להיות מרובעות ללא שום פגם, ודנו הפוסקים אם גם גג התפילין צריך להיות מרובע לחלוטין בלי שום פגם, ויש שביקשו לתלות זאת במחלוקת אם היה גג למזבח. 

אך במסגרת זו לא נוכל להרחיב עוד בנבכי סוגיה זו והרוצה להרחיב יעיין בזה בספר אות יציב (סימן כא, בירור הלכה אות כג), וירווה את צמאונו וישביע את נפשו השוקקה!