בפירוש רש"י בפרשת השבוע אנו מוצאים תגלית מעניינת, אודות מיקומה של בארה של מרים בימינו! על הפסוק (במדבר כא, כ): 'ונשקפה על פני הישימון', כותב רש"י בשם מדרש תנחומא: 'ונשקפה – הבאר על פני הישימון, שנגנזה בימה של טבריה, והעומד על הישימון מביט ורואה כמין כברה בים והיא הבאר', עכ"ל. מבואר כאן שבאר מרים נמצאת כיום בים הכנרת בטבריה, וניתן להבחין בה כשרואים כמין מסננת בים.
מול בית הכנסת הישן
פרטים מדויקים יותר על מקום הימצאות הבאר, אנו מגלים במדרש רבה (ויק"ר כב, ד, בתרגום ללשון הקודש): 'מעשה במוכה שחין אחד שירד לטבול בטבריא, ואירע לו מקרה-השעה שצף במקומו באר מרים, ורחץ במימיה ונתרפא. והיכן היא בארה של מרים? אמר רבי חייא בר אבא, כתיב 'ונשקפה על פני הישימון' – שכל מי שהוא עולה על ראש הר ישימון ורואה כמין כברה קטנה בים טבריא, זו היא בארה של מרים. אמר רבי יוחנן בן נורי, שיערו אותו חכמים, והיא מכוונת כנגד שער האמצעי של בית כנסת הישן בטבריא'.
בדומה לזה מובא גם בירושלמי (כתובות פי"ב, ה"ג), שהבאר נמצאת מול השער האמצעי של בית הכנסת העתיק של 'ים דוטגין'. ונוסח שלישי נמצא במדרש קהלת רבה (ה, פה) שהבאר נמצאת מול השער האמצעי של בית הכנסת העתיק של 'סרונגיא'.
באמצע דרך הדקלים
ואילו רבינו חיים וויטאל בשער הגלגולים (הקדמה לז), מוביל אותנו למיקום מדויק, וז"ל: "בלכתך דרך ים טבריה אל חמי טבריה, באמצע הדרך ממש, במקום שיש דקלים רבים בשפת הים ההוא, מכוון כנגד מגדל אחד אשר בראש ההר, שם הוא בארה של מרים".
גם בפרי עץ חיים (שער הנהגות הלימוד פ"א) כותב: "כשהיה הרב ר' חיים [וויטאל] בא אצל הרב [האריה"ק] ללמוד הימנו זאת החכמה, אז כל מה שלמד ממנו היה שוכח ולא היה יכול להשיג שום דבר, עד שהלכו שניהם יחד לטבריה, והרב זלל"ה הוליך להרב ר' חיים בתוך הים נגד העמודי בית הכנסת הישן, לקח הרב זלל"ה כלי אחד ומלאו אותו מים מבין העמודים, והיה משקה להרב ר' חיים זלל"ה, ואמר לו, עכשיו תשיג חכמה הרבה, כי המים ששתית היה מבארה של מרים, ומשם ואילך התחיל לכנוס בחכמה זו".
בים של יפו
בניגוד לאמור שבאר מרים נמצאת בים הכנרת בטבריה, הרי בגמרא מסכת שבת (דף לה, א) מוצאים אנו דעה אחרת: "אמר רבי חייא, הרוצה לראות בארה של מרים, יעלה לראש הכרמל, ויצפה ויראה כמין כברה בים, וזו היא בארה של מרים", ע"כ. מבואר כאן, שהבאר שוכנת בים התיכון מול הר הכרמל שבחיפה!
קרוב לזה מצינו בפסיקתא זוטרתא בפרשתנו: "וממדבר מתנה – וממדבר קדש היתה מתנה הבאר לישראל, עד שבאו לירדן ונכנס הבאר בתוך הירדן. וכן אמרו רבותינו ז"ל, כל הרוצה לראות בארה של מרים יעמד בראש הכרמל ויצפה ויראה כמין כברה בים יפו", ע"כ. אם כי יתכן שאין הכוונה שהוא נמצא ממש מול העיר יפו, אלא שכל ים התיכון של ארץ ישראל נקרא ים-יפו כי שם היה נמל גדול.
[אך דבר אחד אינו ברור כל כך בדברי הפסיקתא שפתחו ואמרו שהבאר נכנס בירדן, ואחר כך אמרו שהוא נמצא בים יפו. ואולי בתחילה היה בירדן ומשם עבר לים של יפו].
טעות סופר?
יש לציין, שבחידושי הרד"ל על המדרש (ויק"ר כב, ד) כתב שטעות סופר הוא בגמרא מסכת שבת, וצריך להגיה בגמרא: "הרוצה לראות בארה של מרים, יעלה להר ישימון" (וכתב שהסופרים טעו וכתבו הר הכרמל, המוזכר שם בגמרא בהקשר לנושא אחר).
[אגב, לפלא הוא הנוסח המובא ברבינו חננאל במסכת שבת: 'אמר רבי חנינא: הרוצה לידע שיעורו של רבי נחמיה, יניח חמה בראש הכרמל, וירד ויטבול בימה של טבריא', עכ"ל. ופלא גדול הוא, כיצד ילך מהר הכרמל עד ימה של טבריא, וצ"ע].
הבאר נמצאת במואב?
שיטה אחרת אודות המקום בו נמצאת הבאר, כותב בתרגום יונתן בן עוזיאל כאן "וְאִתְגְנִיזַת עִמְהוֹן בִּתְחוּמֵיהוֹן דְמוֹאֲבָאֵי", הרי שלדעת התרגום יונתן אכן הבאר נגנזה בתחומה של מואב.
כך מצינו במדרש תהלים (מזמור כד, ו): "אמר ר' חייא בר אבא כל מי שעולה להר נבו, ורואה כמין כברה בימא של טבריה, זו היא בארה של מרים", ע"כ. והר נבו נמצא אכן בארץ מואב, אלא שהוא פלא עצום, איך יתכן לראות מארץ מואב עד ימה של טבריא, הנמצא במרחק רב. ואכן, יש כתבי יד אחרים של המדרש, שאין כתוב בהם 'הר נבוא', אלא 'הר מבוא' או 'הר טבוא' או 'הר כוכא'. ויש ששיערו שכנראה הגירסא הראשונה היתה 'הר טבריא', ושוב נשתנה ל'הר טובא', ומשם ל'הר מבוא', ומשם ל'הר נבו'.