בפרשת בן סורר ומורה מפרש רש"י על הפסוק (דברים כא, כא) וּרְגָמֻהוּ כָּל אַנְשֵׁי עִירוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ, "מכאן שצריך הכרזה בבית דין, פלוני נסקל על שהיה בן סורר ומורה".
שאלה נפלאה שואל על כך בספר 'דקדוקי רש"י – עם ביאור מירא דכיא', להגאון רבי מרדכי הלוי זצ"ל מקהילת סלאוויטיש (נדפס בשנת תרל"ח):
הרי גם למעלה בפרשת שופטים, בדינו של זקן ממרא נאמר (דברים יז, יג) וְכָל הָעָם יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ, ושם פירש רש"י: "מכאן שממתינין לו עד הרגל וממיתין אותו ברגל", ומדוע כאן בבן סורר ומורה לא פירש רש"י שממתינים לו עד הרגל, אלא פירש שצריך ודי בהכרזה בבית דין? הלא דבר הוא!
על שאלתו זו הוא מציע תרוץ קולע ומבריק. על פי דברי הגמרא במסכת סנהדרין (סט, א) שדורשת מפסוקים שונים שכל ימיו של בן סורר ומורה אינם אלא שלשה חדשים בלבד. כלומר, שיש גזירת הכתוב שאפשר לדון אותו כבן סורר ומורה רק בתקופה מוגבלת ומצומצמת מאד של שלשה חודשים מימי חייו בלבד, דהיינו מאז שהביא שתי שערות, עד שיעברו שלשה חודשים, ולא יותר.
אם כן, לא היה יכול רש"י לפרש שימתינו לו עד הרגל, כי במקרים רבים עד שיגיע הרגל כבר יעברו שלשת החודשים, לפיכך פירש כאן רש"י שהכוונה להכריז בבית דין.
כפתור ופרח!