חורבת הבית המנוגע בתחום עזה

אם בית המנוגע לא היה ולא עתיד להיות, איך יתכן שמצאו את המטמוניות בקירות? | וגם: האם בעזה היה רק בית אחד מנוגע, או שכל בתי העיר היו מנוגעים?

"תושבי עזה היו צרי עין לכן נענשו בנגעי בתים, וגם תבואתם הופקרה עד שהעופות אכלו די והותר ונעשו שמנים"

בפרשת השבוע אנו לומדים את דיני נגעי בתים, כמו שנאמר (ויקרא יד, לד) כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן וגו' וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם. רש"י כותב: 'בְּשׂוֹרָה הִיא לָהֶם שֶׁהַנְּגָעִים בָּאִים עֲלֵיהֶם, לְפִי שֶׁהִטְמִינוּ אֱמוֹרִיִּים מַטְמוֹנִיּוֹת שֶׁל זָהָב בְּקִירוֹת בָּתֵּיהֶם כָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, וְעַל יְדֵי הַנֶּגַע נוֹתֵץ הַבַּיִת וּמוֹצְאָן'.

כך מובא גם במדרש רבה (יז, ו): 'תני רבי שמעון בן יוחאי, כיון ששמעו כנענים שישראל באים עליהם, עמדו והטמינו ממונם בבתים ובשדות וכו', מה הקב"ה עושה? מגרה נגעים בביתו והוא סותרו ומצא בו סימא [-אוצר]'. 

לא היה מעולם

חידוש פלא אנו מוצאים בגמרא מסכת סנהדרין (עא, א): 'תניא, בית המנוגע לא היה ולא עתיד להיות, ולמה נכתב? דרוש וקבל שכר!'. הגמרא מבארת שזו כשיטת רבי אלעזר ברבי שמעון, הסובר שהבית טמא רק כאשר הנגע נמצא על שתי אבנים בקרן זוית, ורק בגודל מצומצם, ומאחר שזהו דבר בלתי מצוי, בהכרח שבית המנוגע לא היה מעולם.

בעזה ובגליל

אולם בהמשך מביאה הגמרא דעה החולקת: 'אמר רבי אליעזר ברבי צדוק, מקום היה בתחום עזה והיו קורין אותו חורבתא סגירתא [פירש רש"י, חורבה מצורע מתרגמינן סגירתא, שֶׁנוּתָּץ משם בית המנוגע]. אמר רבי שמעון איש כפר עכו, פעם אחת הלכתי לגליל וראיתי מקום שמציינין אותו, ואמרו, אבנים מנוגעות פינו לשם' [פירש רש"י, מציינין אותו, שלא יאהילו עליו, דאבן מנוגעת מטמא באהל].

מדרשים חלוקים

השאלה המתעוררת נוכח דברים אלו: אם אכן בית המנוגע לא היה מעולם, כיצד התקיימה הבשורה לישראל שבביאתם לארץ ימצאו מטמוניות בבתים מנוגעים?! ואמנם לשיטת רבי אלעזר ברבי צדוק ורבי שמעון איש כפר עכו, אין זו קושיא, כי אף שהם הזכירו רק מקרה יחיד של בית בעזה ובית בגליל, יתכן שנקטו דוגמא אחת, ובאמת היה גם עוד מקומות ובהם נמצאו המטמוניות, אבל לדעת רבי אלעזר ברבי שמעון הדברים תמוהים, שהרי בית המנוגע לא היה מעולם.

ואמנם בספר 'מציון מכלל יופי', להג"ר אביגדור נבנצל שליט"א, כתב שיש כאן חילוקי מדרשים, ודעת המדרש שנגעי בתים באו כדי למצוא מטמוניות, בהכרח שבית המנוגע היה גם היה [אך קצת פלא שרבי אלעזר ברבי שמעון, יחלוק על דעת אביו רבי שמעון בר יוחאי במדרש].

נס פעם אחת!

שאלה זו נשאל גם מרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל (ספר דרך שיחה), והוא תירץ, שפעם אחת בכניסתם לארץ נעשה להם נס ומצאו נגעים כאלו על שתי אבנים בקרן זוית, כדי שימצאו את המטמוניות, ומה שאמרו שבית המנוגע לא היה ולא עתיד להיות, הכוונה שבשאר הדורות לא היה ולא יהיה.

תושבי עזה – קמצנים

מפשטות דברי הגמרא משמע לכאורה שבעזה ראו רק בית אחד מנוגע, וקראו לו 'חורבתא סגירתא', אולם בספר 'בכור שור' (עמ"ס שבת קמה, ב) כותב בזה דברים נפלאים: כי הנה אמרו חז"ל (יומא יא, ב) שמי שהוא צר עין, הקב"ה מביא עליו נגעי בתים ויהיה מוכרח לפנות את כליו מהבית, והיינו כעונש על קמצנותו יהיו כליו הפקר לכל, והנה מאחר שאמרו במסכת סנהדרין שבעזה היו נגעי בתים, משמע שכל יושבי העיר עזה היו צרי עין. ובכן יבואר לנכון מה שמובא בגמרא (שבת, שם) שהעופות בעזה שמנים מאד, והכוונה, בגלל שתושבי עזה היו צרי עין, לכן נענשו כולם בנגעי בתים, וגם תבואתם הופקרה לכל, עד שהעופות אכלו מהם ונעשו שמנים, עכ"ד. על כל פנים מבואר מדבריו שכלל תושבי עזה לקו בנגעי בתים, ולא רק בית אחד. 

כל היישוב נחרב

כיוצא בזה כותב הגאון רבי נתן גשטטנר זצ"ל בספרו נתן פריו (עמ"ס שביעית, שו"ת סי' ה') שכאשר נדקדק בגמרא נראה שלא אמרו 'חורבה אחת היתה בתחום עזה', אלא הלשון היא 'מקום היה בתחום עזה והיו קורין אותו חורבתא סגירתא, משמע שהיה זה מקום יישוב שלם, שכולו נחרב משום שכל הבתים היו מנוגעים!

חורבת 'אבו דזשירא'

כחיזוק לדבריו מביא שם מהספר 'אדמת קודש' הכותב, שבמרחק כ-17 קילומטר דרומית לעיר עזה יש מקום יישוב חרב שהערביים קוראים לו 'חורבת אבו דזשירא', וזהו 'חורבתא סגירתא' הנזכר במסכת סנהדרין, שהוא בתחום עזה.

ואמנם בשו"ת משנת יוסף (ח"א סי' מ"ו) הקשה על בעל 'אדמת קודש', שהרי מדברי רש"י במסכת סנהדרין משמע שהיתה זו רק חורבה אחת, וז"ל רש"י: "שֶׁנוּתָּץ משם בית המנוגע', משמע רק בית אחד.