על הכתוב (בראשית ו, טז) צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה, מביא רש"י שני פירושים מה היה אותו 'צהר', יש אומרים חלון, ויש אומרים אבן טובה המאירה להם.
כמה מגדולי הדורות מתנבאים בסגנון אחד: החתם-סופר זי"ע בספרו 'תורת משה'; רבי שלמה קלוגר זי"ע בספרו 'אמרי שפר'; רבי יהודה אסאד זי"ע בספרו 'דברי מהרי"א', ועוד. הם קושרים מחלוקת זו על מהות הצוהר, עם המחלוקת שמביא רש"י בתחילת הפרשה, שיש מרבותינו שדרשו את נח לשבח, אילו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר, ויש הדורשים לגנאי, שאילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום.
כיצד שתי מחלוקות אלו כרוכות האחת בשנייה?
לשם כך עלינו לזכור את דברי רש"י בפרשת וירא (יט, יז), אודות אזהרת המלאכים ללוט שלא להביט אחריו: "אינך כדאי לראות בפורענותם ואתה ניצול'. כלומר, אדם שניצל מעונש שלא בזכות מעשיו הטובים, אינו רשאי להסתכל על אחרים הנענשים.
ובכן, רק אם נדרוש את נח לשבח שהוא היה צדיק בכל דור, מותר היה לו לראות בפורענות הרשעים, ושוב לא היתה כל מניעה שיהיה חלון בתיבה, דרכה יוכל לראות את המבול. אבל אם נדרוש אותו לגנאי, אסור היה לו לראות מבעד לחלון את פורענות הרשעים, ובהכרח שלא עשה חלון בתיבה, רק תלה אבן טובה ולא יותר!