יְרִידָה לְצֹרֶךְ עֲלִיָּה: מִצְווֹת בַּמִּשְׁכָּן, מְחִילַת הֶעָוֹן, וְהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה

פָּרָשַׁת כִּי-תִשָׂא עוֹסֶקֶת בְּכַמָּה מִצְווֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ לְשָׁעָה וּלְדוֹרוֹת, אַךְ בְּמֶרְכַּז הַפָּרָשָׁה אָנוּ  לוֹמְדִים עַל חֵטְא הָעֵגֶל, וְהַתְּפִלּוֹת לְבִטּוּל הַגְּזֵרוֹת, עַד לִבְשׂוֹרַת מְחִילַת הֶעָווֹן וְקַבָּלַת לוּחוֹת שְׁנִיּוֹת, וּמִשָּׁם לַהַבְטָחָה שֶׁתִּשְׁרֶה הַשְּׁכִינָה בְּיִשְׂרָאֵל, וְגִלּוּי הַכֹּחַ שֶׁל י"ג מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים.

נוֹשְׂאֵי הַפָּרָשָׁה:

מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל \\ הַכִּיּוֹר \\ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה \\ הַקְּטֹרֶת \\ חַכְמֵי לֵב לַעֲבוֹדַת הַמִּשְׁכָּן \\ שְׁמִירַת שַׁבָּת \\ חֵטְא הָעֵגֶל, הַגְּזֵרוֹת, וּבִטּוּלָם \\ אֹהֶל מֹשֶׁה חוּץ לַמַּחֲנֶה \\ אוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה.

א. בלי עין הרע

כאשר ספרו את ישראל, לא ספרו את האנשים עצמם, עקב חשש עין-הרע, אלא ספרו מטבעות של מחצית-השקל שנתן כל יהודי מבן עשרים שנה. ממטבעות הספירה לאחר חטא העגל, נעשו האדנים למשכן. וממטבעות הספירה הנוספת לאחר הקמת המשכן, נקנו קרבנות ציבור. 

ב. תערובת אומנתית

בצלאל ואהליאב, ושאר האומנים, התמנו לעשיית מלאכות המשכן, לאחר שה' מילא אותם בחכמה ובכישורים לעבודות.

כל כהן העובד במשכן, חייב לרחוץ תחילה ידיו ורגליו, במי הכיור שנעשה מנחושת ועמד בחצר המשכן. 

על מנת למשוח ולקדש את המשכן וכליו ואת הכהנים, הכינו 'שמן-המשחה', בתערובת אומנותית של בשמים עם שמן זית. נאסר על איש זר למרוח על גופו שמן זה, וכן אסור לרקוח חיקוי דומה לשמן זה. כמו כן, הקטירו בכל יום במזבח הפנימי קטורת מתערובת של 11 סמים, ונאסר לעשות קטורת כחיקוי לקטורת המקורית במטרה להריח בה.

ג. קשר נצחי

השבת היא ברית וקשר-נצחי בין ה' ובין ישראל, והיא סימן גדוּלה שה' בחר לתת להם את יום מנוחתו. היא גם סימן שה' ברא את העולם בששה ימים, ונח ביום השביעי. 

ד. מגיפה ומחלה

לקראת סיום 40 הימים שלמד משה תורה במרום מפי הגבורה, סברו ישראל בטעות שהוא לא ישוב עוד. אהרן ביקש לדחות את בקשת הערב-רב לעשות אליל, ולכן ביקש להביא זהב, אך הם מיהרו להביא. עם השלכת הזהב לאש פעלו המכשפים שייצא עגל, ולמחרת חטאו בעגל. למחרת ירד משה, שבר את הלוחות, והעניש את החוטאים [ראה מסגרת].

ה. הסרת הכתרים

בי"ט בתמוז, טרם עליית משה בשנית למרום, הודיע הקב"ה למשה על הגזירה שתסתלק השכינה מהם, ושעליהם להסיר הכתרים שקיבלו בסיני, ושבדורות הבאים ייענשו על חטא העגל.

בראש חודש אלול עלה משה בשלישית, בצנעה ללא נוכחות איש, כדי שלא תשלוט עין הרע בלוחות. טרם עלייתו פסל שתי לוחות ולקחם עמו בעלייתו למרום.

כמענה לבקשתו לראות את מראה כבוד ה', אמר לו ה' להיכנס בראש חודש אלול למערה בהר סיני, שם ראה מראה רוחני של קשר תפילין, וה' לימדו את י"ג מדות הרחמים. בעת רצון זו התקבלו בקשותיו שהקב"ה ילך עמהם, וישרה שכינה רק על ישראל.

ביום הכיפורים, ירד משה עם הלוחות השניות, ולמחרת נטה אהלו מחוץ למחנה, לשם פנה כל מבקש ה', ושם דיברה השכינה עמו. סדר זה נמשך עד הקמת המשכן.

ו. מצוות ואיסורים

בפרשה מוזכרות כמה מצוות: א. התרחקות מהגוים ומאליליהם, ושבירת אליליהם. ב. קדושת בכורות אדם ובהמה. ג. בשר בחלב. ד. ביכורים. ה. תוספת שמיטה. ו. עלייה לרגל. ז. לבער החמץ לפני הקרבת הפסח, ואיסור לינת איברי הפסח חוץ למזבח. ח. היתר לקצור בשבת לעומר.

ז. קרני אור

כשהיה משה במערה בהר סיני, האירו פניו באור הבולט כקרן אור, וברדתו מההר התייראו היהודים לגשת אליו. משה הניח על פניו מסוה, שלא ייהנה מהאור מי שלא ראוי לכך, אבל כשלימדם תורה וכשדיבר עם ה', היו פניו גלויות.