בפרשת השבוע אנו לומדים (כז, ב-ג) שמשה רבינו וזקני ישראל ציוו את העם לקחת 12 אבנים גדולות, ולכתוב על גביהן את כל התורה כולה, בתרגום לכל שבעים הלשונות! ואת האבנים יקימו בירדן, וכן בהר עיבל ובגלגל.
המתבונן בפסוקים אלו עומד ומשתומם: האומנם הדבר אפשרי בדרך הטבע לכתוב על כמה אבנים, במשך כמה שעות בלבד, את כל התורה כולה, מבראשית עד וזאת הברכה, שבעים פעמים?! או שמא מדובר היה בנס עצום למעלה מדרך הטבע?
'קצת תימה'
שאלה זו מציג אחד מגדולי הראשונים, רבינו יצחק בן יהודה הלוי, בספרו 'פענח רזא' כשהוא כותב: 'קצת תימה, איך היה כותב כל התורה בשבעים לשון על י"ב אבנים?!'. וכבר העיר עליו בספר פרדס יוסף: 'וקצת-תימה על הפענח-רזא שקושיא זו היא אצלו רק 'קצת תימה', ולא 'תימה רבתית'….'
מעשה ניסים
אכן הרמב"ן כותב: 'ומצינו בספר תאגי, שהיתה כל התורה כתובה בהן, מבראשית עד לעיני כל ישראל, בתאגיה וזיוניה, ומשם נעתקו התאגין בכל התורה. ויתכן שהיו האבנים גדולות מאד, או שהיה ממעשה הנסים'.
ובאמת, כבר מפורש בגמרא (סוטה לו, א): 'בא וראה כמה נסים נעשו באותו היום, עברו ישראל את הירדן, ובאו להר גריזים ולהר עיבל יתר מששים מיל, ואין כל בריה יכולה לעמוד בפניהם, וכו', ואחר כך הביאו את האבנים וכו', וכתבו עליהם את כל דברי התורה בשבעים לשון וכו'. עכ"ל. ולפי דברי הרמב"ן, צריך לומר שגם כתיבת התורה בשבעים לשון היא אחד מהניסים שנעשו באותו היום.
ספר תגין
אגב, מה שהזכיר הרמב"ן שמצא 'בספר תאגי', הכוונה לספר שהיה מפורסם בימי הראשונים, וכעדות הרמב"ן בפתיחתו לתורה "ספר הזה ידוע ומצוי אצל כל אדם".
גם ב'מחזור ויטרי', לתלמידו של רש"י, מביא את ספר התגין, והוא כותב בתחילתו: 'והדין ספר תאגי, דאסיק עלי הכהן מן שתים עשרה אבנים שהקים יהושע בגלגל, ומסרן לשמואל. ושמואל מסרן לפלטי בן ליש. ופלטי בן ליש מסרן לאחיתופל. ואחיתופל לאחיה השילוני. ואחיה לאליהו. ואליהו לאלישע. ואלישע ליהוידע הכהן. ויהוידע לנביאים: וקברוהו באסקופת בית מקדשא. וכד עקרן אסקופת בית מקדשא בשני, יהויכין מלך יהודה אשכחיה יחזקאל ואתייה לבבל וכו'.
אבנים גדולות
לגבי התירוץ הראשון של הרמב"ן 'ויתכן שהיו האבנים גדולות מאד', האריך בספר 'ונצדק קדש' (עמוד שצ"ח) בדברים נפלאים, על פי דברי האלשיך הק' שכתב שאחרי שכל אבן היתה במשקל ארבעים סאה, הרי שכל אבן היתה בגודל של אמה על אמה בגובה שלש אמות (כשיעור מקוה של ארבעים סאה). והנה, על כל אחת מאותן שנים עשר האבנים היו צריכים לכתוב ששה פעמים את כל התורה (70=6*12).
ובכן – כותב שם בספר ונצדק-קדש – שהוא בדק ומצא בצילום מוקטן של ספר תורה, שבהחלט אפשר לכתוב ספר תורה באותיות קטנות וזעירות, עד שכל התורה תיכנס 6 פעמים על כל אבן, דהיינו 70 פעמים בשטח של 12 אבנים בגודל שכזה (אם כי עדיין היה כאן נס שהספיקו לכתוב כל זאת במשך כמה שעות ספורות).
רק מנין המצוות!
אולם באבן עזרא כאן הביא בשם 'הגאון', שלא כתבו על האבנים את כל התורה, אלא את קיצור מנין תרי"ג המצוות בלבד. ומעיר על כך האבן עזרא: 'ויפה אמר'. כך הביא גם הרד"ק (יהושע ח, לב) בשם רב סעדיה גאון, והרד"ק מסיק אף הוא: 'ויפה אמר, כי לא יתכן שכתבו בהן כל התורה רק הצורך דרך כלל'.
אולם הרלב"ג (יהושע ח, לב) חולק על פירוש זה, שהרי מפורש בפסוק שיש לכתוב את התורה על האבנים 'באר היטב', משמע שכל הנכתב על האבנים היה מבואר היטב באופן שלם, ולא רק רמזים וקיצור של תרי"ג מצוות (אמנם רש"י ביאר 'באר היטב – בשבעים לשון').
קללות וברכות
על כן, מציע הרלב"ג פירוש חדש, שיתכן שעל האבנים כתבו רק את הברכות והקללות שנאמרו בהר גריזים ובהר עיבל (ויצויין, שבספר 'קדמוניות היהודים' ליוסף בן מתתיהו, גם כתב שכתבו על האבנים רק את הברכות והקללות).
על ידי כתיבת שם שד"י
דבר פלא מובא בקובץ כרם שלמה (שנה יג, קונטרס י, עמוד סא) בשם הרה"ק רבי צבי הירש מרימנוב זי"ע, שכאשר כותבים את השם הקדוש שד"י, הרי שם זה מסוגל להפוך כל כתב בדרך נס שיוכלו לקרוא אותו בכל השבעים לשון [ומביא שם מעשה שהרה"ק מבארדיטשוב זי"ע כתב פעם את השם שד"י בתעודת מסע (פספורט), ושר הצבא קרא בתעודה, וכל פעם שקרא בו ראה שהיא כתובה בשפה אחרת], כך אפשר לומר שכתבו רק פעם אחת את התורה, וכתבו גם את השם שד"י, ועל ידי זה היתה התורה נקראת בשבעים לשון, כאשר כל גוי היה קורא אותו לפי לשונו. והדברים נפלאים ונשגבים מהשגתנו.