וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ (שמות כה, יא), שְׁלֹשָׁה אֲרוֹנוֹת עָשָׂה בְּצַלְאֵל, שְׁתַּיִם שֶׁל זָהָב וְאֶחָד שֶׁל עֵץ וְכוּ', נָתַן שֶׁל עֵץ בְּתוֹךְ שֶׁל זָהָב, וְשֶׁל זָהָב בְּתוֹךְ שֶׁל עֵץ, וְחִפָּה שְׂפָתוֹ הָעֶלְיוֹנָה בְּזָהָב, נִמְצָא מְצֻפֶּה מִבַּיִת וּמִחוּץ (רש"י).
נשאלת השאלה, מה נשתנה הארון משאר הכלים, שלא ציפו את הארון ממש בציפוי של זהב הדבוק אליו, רק חיפו אותו בזהב באמצעות ארון פנימי וחיצוני? אמר על כך החסיד המופלג רבי מרדכי יחיאל לוריא זצ"ל: הארון אשר בו הונחו הלוחות, מרמז על תלמיד חכם, ובא הכתוב ללמדנו, שתלמיד חכם אמנם זקוק לזהב לרוב, עבור הוצאות ביתו בהרחבה, אך אין לו להיות "דבוק" אל הזהב!—