בקרבנות של שבעת ימי המילואים המוזכרים בפרשת השבוע, נאמר בפר החטאת (שמות כט, י): וְהִקְרַבְתָּ אֶת הַפָּר לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד וְסָמַךְ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הַפָּר, והדקדוק בפסוק זועק: אחרי שמדובר ב'אהרן ובניו', למה נאמר בלשון יחיד 'וסמך' אהרן ובניו, בזמן שהיה הפסוק צריך לומר 'וסמכו' אהרן ובניו.
זאת ועוד, שהרי להלן בהקרבת האיל לעולה אכן נאמר (פסוק טו) וְסָמְכוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הָאָיִל, ואם כן, מה נשתנה הפר לחטאת שנאמר בו 'וסמך' בלשון יחיד.
רעיון יקר ונפלא אמר הרה"ק השר שלום מבעלזא זי"ע, על פי המבואר במשנה (אבות ה, ה) שבבית המקדש נעשה נס שהיו עומדים צפופים ומשתחווים רווחים, והסיבה שהיו זקוקים לנס זה כותב רש"י (יומא כא, א ד"ה משתחוים) "שלא ישמע איש וידויו של חבירו, שלא יכלם".
מעתה יבואר הפסוק להפליא. בפר החטאת שהביאו אהרן ובניו לכפר על חטא העגל (כמבואר ברש"י פסוק א), היו צריכים להתוודות על החטא, ולכן עמד כל אחד מהכהנים לעצמו, כדי שחבירו לא ישמע את וידויו (ובמשכן שלא היו הרבה כהנים לא היו צורך בנס של עומדים צפופים ומשתחווים רווחים, אלא כל כהן עמד בפינה אחרת של גוף הפר), לפיכך נאמר בלשון יחיד 'וסמך' אהרן ובניו, שכל אחד סמך במקומו. לעומת זאת קרבן האיל לעולה שלא בא לכפר אלא לשם דורון לה', נאמר בו 'וסמכו' שהיו יכולים לעמוד בצפיפות זה לצד זה ולסמוך ידיים ביחד!