על הכתוב בפרשתנו (דברים א, כב) וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם, כותב רש"י: 'ותקרבון אלי כלכם בערבוביא, ולהלן הוא אומר (דברים ה, כ – כא) ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם וזקניכם ותאמרו הן הראנו וגו', אותה קריבה היתה הוגנת. ילדים מכבדים את הזקנים ושלחום לפניהם, וזקנים מכבדים את הראשים ללכת לפניהם, אבל כאן, ותקרבון אלי כולכם, בערבוביא. ילדים דוחפין את הזקנים וזקנים דוחפין את הראשים'.
נשאלת השאלה: הרי בפרשה זו אנו עוסקים בתוכחה של משה לבני ישראל, כשהוא מוכיח אותם שבחטא המרגלים דחפו ילדים את הזקנים, ואם כן, לאיזה סיבה הזכיר רש"י כאן את העובדה שבמעמד קבלת התורה עמדו כהוגן ולא דחפו ילדים את הזקנים?
אמרה נוקבת אמר הגה"ק בעל חידושי הרי"ם מגור זי"ע: אכן, גם זהו חלק מהתוכחה של משה רבנו: מדוע הפכתם את היוצרות? בחטא המרגלים שלא הייתם צריכים לדחוף זה את זה, שם דחפו ילדים את הזקנים, מתוך התלהבות לדבר עבירה, ואילו בשעת מתן תורה כאשר היה מן הראוי שכולם יתלהבו ויתרגשו, עד שמרוב חביבות התורה לא ישימו לב ואף ידחקו זה את זה, שם נהגתם באדישות ובמתינות, ואיש לא נדחק, כל אחד כיבד את השני ללכת לפניו… הוי אומר, שלפעמים אם לא נדחקים הרי זה גם מעיד על חסרון…