מאיזה שעה מותר להתפלל תפילת מנחה?

על הכתוב (בראשית כד, סג) וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב, כותב רש"י: 'לשוח – לשון תפילה'. כך גם אמרו בגמרא (ברכות כו, ב) יצחק תקן תפילת מנחה, שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב, ואין שיחה אלא תפילה.

חצי שעה לאחר חצות

נפסק בשולחן ערוך (או"ח סי' רלג, א): 'מי שהתפלל תפלת המנחה לאחר ו' שעות ומחצה ולמעלה – יצא'. מבואר כאן שרק לאחר שש שעות ומחצה, כלומר, חצי שעה לאחר חצות היום, אפשר להתפלל תפילת מנחה, אבל המתפלל לפני זמן זה – לא יצא ידי חובתו.

הטעם לזמן זה של חצי שעה לאחר חצות, משום שתפילת המנחה נתקנה כנגד תמיד של בין הערבים, ותחילת זמן שחיטתו מדאורייתא הוא חצי שעה לאחר חצות.

האחרונים כותבים, שגם את סדר הקרבנות ו'אשרי', לכתחילה לא יתחילו לפני שש ומחצה, כי אמירת הקרבנות היא כנגד התמיד, שלא הקריבוהו קודם שש ומחצה.

בדיעבד – מחצות

כאמור, פשטות לשון השלחן ערוך משמע, שהמתפלל לפני שש ומחצה לא יצא בדיעבד, וכן דעת המגן אברהם ועוד פוסקים. אולם המשנה ברורה (סק"ב) מביא את דעת הפרי חדש והפרי מגדים ועוד פוסקים, שבדיעבד אם התפלל תפילת מנחה מיד לאחר חצות, יצא ידי חובה ולא יחזור להתפלל. וכתבו האחרונים שכן הלכה למעשה שלא יחזור להתפלל.

איך מחש2בים חצי שעה

הפוסקים דנים עוד, כיצד מחשבים את חצי השעה שלאחר חצות. המשנה ברורה (שעה"צ סק"ח) מסתפק האם חצי השעה היא שעה זמנית או חצי שעה שווה (דהיינו תמיד 30 דקות). ולמעשה נחלקו בזה המנהגים, וכמה 'לוחות-שנה' נוהגים להחמיר שבחורף ששעות היום קצרות – מוסיפים חצי שעה שוה, ובקיץ שהיום ארוך מוסיפים חצי שעה זמנית. 

הלכה למעשה:

לכתחילה אין להתפלל מנחה, אפילו קרבנות ואשרי, לפני חצי שעה לאחר חצות. וראוי להחמיר לחשב את חצי השעה בחורף בחצי שעה שווה, ובקיץ בחצי שעה זמנית. בדיעבד אם התפלל לאחר חצות, יצא ולא יחזור להתפלל.