וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים (במדבר יז, כג)
מדוע צמחו דווקא שקדים, לכאורה היה ראוי יותר שיצמחו אגוזים או רימונים, שהרי ישראל נמשלו לאגוז, כמו שנאמר (שיר השירים ו, יא) אל גנת אגוז ירדתי וגו', או לרמון כמו שנאמר (שם ו, ז) כפלח הרמון רקתך וגו'.
רעיון נחמד, כותב הגאון רבי אברהם הכהן זצ"ל, רב העיר צפאקס בתוניסיה, בספרו 'מלל לאברהם': בגרעיני הרימון והאגוז יש פירודים ומחיצות מבפנים, המפרידים בין חלקי הפרי, מה שאים כן גרעין השקד הוא חטיבה אחת בלי מחיצות מפסיקות, לכן לאחר המחלוקת הקשה בה רצה קרח לעשות פירוד בעם, צמחו דווקא שקדים לרמז שעל ישראל להתאחד לחטיבה אחת כאיש אחד ובלב אחד!
הסבר נוסף הוא כותב: במסכת מעשרות (א, ד) מבואר שיש שקדים שבקטנותם הם מתוקים ואחר כך הופכים למרים, ויש שקדים שבקטנותם הם מרים, ואחר כך הופכים למתוקים. לכן צמחו דווקא שקדים, לרמז שהמחלוקת היא כשקדים המתוקים תחילה, אבל סופה מר, ואילו השלום הוא כשקדים המרים תחילה, כאשר קשה לוותר, אבל סופו מתוק!