על הפסוק בפרשה (שמות א, ח) וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף, מביא רש"י שני פירושים, רב ושמואל, חד אמר – חדש ממש. וחד אמר – שנתחדשו גזרותיו.
אם כי על פניו נראה שמדובר רק במחלוקת הנוגעת לפשט הכתוב, בא הגאון רבי יוסף חיים מבאגדאד זצ"ל, בעל בן איש חי, בספרו בן יהוידע (עירובים נג, א) וכורך באופן נפלא מחלוקת זו עם מחלוקת אחרת הנוגעת להלכה למעשה.
נאמר בתורה (דברים כ, ה) שהבונה 'בית חדש' אינו יוצא למלחמה, על כך נחלקו במשנה (סוטה מג, א) מה דינו של אדם ההורס את ביתו וחוזר ובונה שם את הבית באותה מתכונת כמו הראשון, האם נחשב כבונה בית חדש, או לא, מאחר ולא חידש מאומה בבית. לדעת תנא-קמא – גם מקרה כזה נחשב לבית חדש ואינו יוצא למלחמה, ולדעת רבי יהודה אין זה נחשב לבית חדש להיפטר מיציאה למלחמה.
מעתה, מה נאה לומר, שמחלוקת זו קשורה באופן ישיר למחלוקת רב ושמואל בפרשת השבוע. הסובר שלכינוי 'מלך חדש' זוכה רק חדש ממש, סובר כשיטת רבי יהודה שגם הפסוק 'בית חדש' פירושו רק בית חדש ממש, ולא בית שנהרס ונבנה שוב באותה צורה. ואילו הסובר שהתואר 'מלך חדש' אינו בהכרח מבטא בית חדש ממש, והתואר יכול לחול גם על מלך ישן שהתחדשו גזירותיו, סובר כתנא קמא שההגדרה של 'בית חדש' כוללת גם בית שנהרס ונבנה מחדש.