הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה (שמות ו, כו) יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁמַּקְדִּים אַהֲרֹן לְמֹשֶׁה וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁמַּקְדִּים מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן, לוֹמַר לְךָ שֶׁשְּׁקוּלִין כְּאֶחָד (רש"י).
בשערי חומשים וספרים עתיקים, נהגו המדפיסים לצייר דמויות דמיוניות של משה ואהרן. משה מימין עם לוחות בידו, ואהרן משמאל עם חושן המשפט. על איורים אלו נשאל פעם הרה"ק רבי צבי אלימלך מדינוב זי"ע, בעל 'בני יששכר': מדוע ציירו את משה רבינו רזה וגבה קומה, ואת אהרן הכהן נמוך ובעל בשר?
והשיב בדרך צחות: משה בוודאי היה גבוה, שהרי הוא הניח את היריעות על המשכן (שמות מ, יט), כשהקרשים בגובה עשר אמות. גם על אהרן אפשר לדעת שהיה נמוך, מכך שהתורה ציוותה לעשות מעלה לפני המנורה (רש"י במדבר ח, ב). אלא מעתה קשה, איך אמרו חז"ל שמשה ואהרן שקולים היו, כיצד יהיו במשקל שווה, אם גובהם אינו אחיד, שמשה גבוה ואהרן נמוך? על כרחך שאהרן היה רחב ומשה היה רזה, כך ששקולים היו!
כששמע זאת מחותנו הרה"ק רבי צבי הירש מזידיטשויב זי"ע פנה לתלמידיו והזהיר שלא ללעוג על חידוש הזה, כי אין זה סתם דבר צחות, אלא טמון בזה סודות התורה עמוקים!