בפרשתנו אנו לומדים על דיני הנגעים, עליהם אמרו חז"ל (ויק"ר יז, ד) שאין בעל הרחמים נוגע תחילה בנפשות, אלא תחילה באים הנגעים על הבית, ואם לא חזר בתשובה, הנגעים באים על הבגדים, ואם עדיין לא חזר בו, אזי בא הנגע על גופו.
נשאלת השאלה: מדוע בתורה הסדר הוא להיפך, בתחילה כתובים דיני נגעי הגוף, אחר כך נגעי בגדים, ורק בסוף – נגעי בתים?
הסבר נפלא כותב הגה"ק רבי יאשיה פינטו זי"ע, בספרו 'כסף מזוקק': הפסוקים מסודרים לפי סדר הימים. כשהיו ישראל במדבר לא היו נגעי בתים, כי לא היו להם בתים. גם נגעי בגדים לא היו שם, כי בגדיהם היו שלא כדרך הטבע, כאמור (דברים ח, ד, וברש"י) שמלתך לא בלתה מעליך, שהיו הבגדים גדלים יחד עם גופם. כך שבמדבר היו רק נגעים בגוף האדם, לכן מזכיר הכתוב תחילה נגעים אלו. אחר כך, כשנכנסו לארץ ועדיין לא כבשו את הבתים, היו להם בגדים לכיבוס, והיו שייכים דיני נגעי בגדים. בהמשך, כשישבו בארץ היו להם גם בתים, ואז היו גם נגעי בתים!
בדומה לכך מפרש האור-החיים הק' את הפסוק (יד, לד) 'כי תבואו אל הארץ' – מאז והלאה לא אתן הנגע תחילה באדם, אלא תחילה – 'ונתתי נגע בבית ארץ'!