מצוות שונות נאמרו בפרשת השבוע הנוגעות למלך ישראל, והאחת מהן היא (דברים יז, יח) וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם.
כמין קמיע
רש"י מפרש את מצות וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה: 'שתי ספרי תורה, אחת שהיא מונחת בבית גנזיו ואחת שנכנסת ויוצאת עמו'.
מקור הדברים הוא בגמרא מסכת סנהדרין (כא, ב) ושם יש תוספת דברים: 'אותה שיוצאה ונכנסת עמו עושה אותה כמין קמיע, ותולה בזרועו, שנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט'.
כתיבה דקה
למדנו, אם כן, דבר פלא וחידוש, שאותו ספר תורה שהיה המלך נושא עמו בכל מקום, היה ספר תורה קטן וזעיר, כמין קמיע, והיה המלך קושר ספר תורה זה בזרוע ידו. המהרש"ל שם כותב, שספר תורה זה היה כתוב בכתיבה דקה ואותיות קטנות עד שהיה אפשר לעשות אותו בגודל זעיר כמין קמיע.
אולם להלן נראה שאין זה דבר מוסכם על כל הדעות שאכן המלך היה צריך לשאת עמו בכל מקום את כל התורה כולו.
רק עשרת הדברות
בדעת זקנים מבעלי התוספות כאן כותבים שיטה מחודשת, שהמלך כלל לא היה נושא את כל ספר התורה, אלא עשרת הדברות, וז"ל: 'ושמעתי כי אותו ספר תורה התלוי בזרועו, לא היה כתוב בו כי אם עשרת הדברים, ולפי שיש מן אנכי עד לרעך תרי"ג אותיות, כנגד תרי"ג מצות קרוי ספר תורה'. [א.ה. הכוונה שיש תר"כ אותיות, המרמזים על תרי"ג מצוות וז' מצוות דרבנן].
רק פרשת המלך
ואילו בתרגום יונתן כאן כתוב: 'וְיִכְתְּבוּן לֵיהּ סָבַיָא יַת פַּרְשָׁא אוֹרַיְיתָא הָדָא עַל סִפְרָא'. ובספר ברכת אהרן עמ"ס ברכות (מאמר קמח) ביאר, שהכוונה שהמלך היה כותב רק את 'פרשת המלך' הכתוב כאן בפרשת שופטים, ולא את כל התורה כולה.
קיצור המצוות
לעומת זאת, הרש"ש (סנהדרין שם) גם הוא כותב שקשה הדבר לשמוע שהמלך נשא תמיד על זרועו ספר תורה שלם שבדרך כלל שיערו ארכו ששה טפחים, ומה שכתב המהרש"ל שהיו כותבים בכתיבה דקה, כבר כתב עליו המהרש"א שאינן אלא דברי נביאות. ועוד שואל הרש"ש, כיצד מותר למלך לתלות את ספר התורה בזרועו, והרי הלכה היא (ברכות כד, א) שאסור לתלות ספר תורה.
לכן מציע הרש"ש חידוש גדול, שספר התורה שהיה המלך נכנס ויוצא עמו, לא היה ספר תורה שלם, אלא היה זה ספר שעליו נרשם קיצור של ספר המצוות!
רק חומש דברים
שיטה נוספת, מביא בספר 'אמרי שמאי' (בפרשתנו), ולפיה המלך היה כותב בספרו שהיה נושא עמו, רק את חומש דברים הנקראת בשם 'משנה תורה'.
הוא מציין שם לדברי ה'ספרי' בפרשתנו (פיסקא ק"מ) שם נאמר: 'וכתב לו את משנה התורה הזאת, אין לי אלא משנה תורה, שאר דברי תורה מניין? תלמוד לומר, לשמור את כל דברי התורה הזאת, אם כן למה נאמר משנה תורה, שעתידה להשתנות. אחרים אומרים, אין קורין ביום הקהל אלא משנה תורה בלבד, עכ"ל. מבאר שם באמרי-שמאי, שבכך נחלקו תנא-קמא עם אחרים, שלשיטת תנא קמא, המלך היה כותב את כל התורה, ולשיטת אחרים, היה המלך כותב רק את חומש דברים בלבד, וביום הקהל היה קורא חומש דברים מתוך ספר זה.
יהושע היה מלך
אסמכתא לחידוש זה, מביא שם ב'אמרי שמאי', כי הנה יהושע בן נון היה מלך (יומא עג, ב ברש"י ד"ה הוא זה מלך), ובספר יהושע (א, ח) כתוב: 'לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה', ומפרש רש"י שם: 'ספר התורה הזה – ספר משנה תורה היה לפניו', הרי רש"י מפרש שלפני יהושע היה רק ספר דברים בלבד. וכך כבר מובא במדרש (ב"ר ו, יד): 'אמר רשב"י, ספר משנה תורה היה סיגנון ליהושע (-עוסק בו תמיד), בשעה שנגלה הקב"ה עליו מצאו יושב וספר משנה תורה בידו, אמר לו, חזק יהושע, אמץ יהושע, לא ימוש ספר התורה הזה וכו', ע"כ, ומבואר שהיה לו ליהושע ספר שכתוב עליו חומש דברים בלבד, וזאת כי בהיותו מלך נשא עמו לכל מקום את חומש דברים.
המקור בגר"א
גם הגאון רבי יעקב חיים סופר שליט"א, ראש ישיבת כף החיים, בספרו 'תורת יעקב' מביא שדברים אלו מפורשים גם בדברי הגר"א בספר 'אדרת אליהו' וז"ל: 'וכתב לו את משנה התורה – זו משנה תורה מאלה הדברים, עכ"ל, וכן מפורש בפסיקתא זוטרתא: 'וכתב לו את משנה התורה הזאת, אחרים אומרים, משנה התורה היה כותב, שכן אין קורין ביום הקהל אלא משנה תורה, עכ"ל.