רש"י כותב על הפסוק בפרשת השבוע (ויקרא טז, יב) וְלָקַח מְלֹא הַמַּחְתָּה גַּחֲלֵי אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ מִלִּפְנֵי ה' וּמְלֹא חָפְנָיו קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה, וז"ל: 'דקה – מה תלמוד לומר דקה, והלא כל הקטורת דקה היא, שנאמר (שמות ל, לו) ושחקת ממנה הדק, אלא שתהא דקה מן הדקה, שמערב יום הכפורים היה מחזירה למכתשת'.
רעיון נשגב אמר על כך כ"ק האדמו"ר הרה"ק בעל אמרי-אמת מגור זי"ע, על פי מה שביאר בעל 'כלי-יקר' הטעם שיום הכיפורים אסור בנעילת הסנדל, כדי שהאדם ילך יחף וירגיש היטב את האבנים הקטנות והזעירות, כך יתן אל לבו לשוב על אותם 'עבירות קטנות' שאדם דש בעקביו, ובמשך השנה אינו שם לבו אליהם.
מסיבה זו, מוסיף האמרי-אמת, גם מקטירים ביום הכיפורים קטורת 'דקה מן הדקה', לרמז שיתקן אדם גם את אותם דברים דקים מן הדקים שבמשך השנה אינו מתבונן לתקן אותם!