בפרשת השבוע אנו לומדים את דיני קרבן תודה כמו שנאמר (ויקרא ז, יב) אִם עַל תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ וגו'. בספר הלבוש (או"ח סי' נא) כותב שמקריבי קרבן תודה היו אומרים את פרק 'מזמור לתודה' להודות לה' על כל חסדיו.
פסח וערב פסח
חכמינו תיקנו לומר בכל יום בתפילת שחרית את פרק 'מזמור לתודה', אולם כותב הרמ"א בהגהותיו שלחן ערוך (או"ח סי' נא, ט; וסי' תכט, א) שאין אומרים מזמור זה בערב פסח ובימי הפסח, משום שבפסח ובערב פסח לא היו מקריבים קרבן תודה במקדש, בגלל החשש שמא לא יוכלו לאכול את עשרה לחמי החמץ עד זמן איסור אכילת חמץ, ויצטרכו לשרפם, ואסור לגרום לקדשים שיבואו לידי שריפה.
ביום שישי
אולם בשנה כמו השנה הזאת, אשר ערב פסח חל בשבת, אף ששורפים את רוב החמץ בערב שבת, המנהג לומר בערב שבת את פרק מזמור לתודה, כי בשנה כזו היה מותר להקריב קרבן תודה ביום ו', שהרי יכול לאכול את לחמי התודה כל היום ובליל שבת. ולא גזרו שמא יבואו לומר גם בשאר השנים (פסקי תשובות).
מנהג בני ספרד
אך כל האמור הוא רק למנהג בני אשכנז כמובא ברמ"א, אולם מנהג בני ספרד שאומרים מזמור לתודה גם בערב פסח ובימי הפסח, כי מזמור זה אינו נאמר לשם קרבן תודה, אלא לשם הודאה (טור וב"י סי' נ"א; שיירי כנסת הגדולה שם; שו"ת יביע אומר ח"ח או"ח סי' יא).
הלכה למעשה:
מנהג בני אשכנז שלא לומר מזמור לתודה בימי הפסח ובערב פסח, אבל בערב פסח שחל בשבת, אומרים מזמור לתודה ביום ו'. ומנהג בני ספרד לומר מזמור לתודה גם בפסח וערב פסח.