בפרשת השבוע אנו לומדים על האיסור לכהנים להיטמא למתים, כמו שנאמר (כא, א) אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו.
צדיקים אין מטמאים?
לפני כארבע מאות שנה התפשט מאד המנהג בארץ ישראל, שהכהנים הולכים על קברי צדיקים, בנימוק שקברי צדיקים אינם מטמאים. הם נשענו על כמה מקורות בהם מבואר לכאורה כך, כגון דברי התוספות (כתובות קג, ב) שרבינו חיים כהן אמר שאם היה בפטירתו של רבינו תם היה מיטמא לו. או על דברי המדרש שהביאו התוספות (ב"מ קיד, ב) שאין טומאה בצדיקים, ודברי הזוהר הק' (וישלח קסח, א; חיי שרה קכה, א, ועוד) שצדיקים מתים במיתת נשיקה ואין בהם טומאה.
המנהג בארץ ישראל
כך מעיד הרב החיד"א (פני דוד, בשלח): 'וכן הוא מנהג הכהנים להשתטח על קברי הצדיקים… ומנהג ישראל שהכהנים הולכין להשתטח על קברות הצדיקים תורה היא'. וכך מעיד הרה"ק בעל בני יששכר זי"ע בספרו אגרא דכלה (פרשת בהעלותך): "וכן נוהגין בארעא קדישא עד היום שהכהנים הולכים על קברי הקדושים".
קולות מערערים
בדורות מאוחרים יצאו גדולי הדורות חוצץ נגד מנהג זה שהוא מנוגד להלכה. התשובה הרחבה ביותר בענין זה כתב הגאון רבי יצחק הכהן רפפורט בעל 'בתי כהונה' (סימן כ"ג), והיא התשובה שהיתה למראה עיניהם של גדולי הדורות, שהכריעו על פי מסקנת דבריו לאסור כניסת כהנים לקברי צדיקים.
כך כותב גם הגאון רבי חיים חזקיהו מדיני, רבה של חברון לפני כמאה שנה, בספרו שדי חמד (אסיפת דינים מערת ראש השנה סימן א סק"ו): "מה שאיזה כהנים הולכים להשתטח על קברי הצדיקים, אנכי הדל לא ראיתי שום צד היתר והאיסור מפורש בדברי הרב בתי כהונה שציינתי בספרי, והסומכים על המובן מדברי הזהר הקדוש, יהא להם אשר להם, ובסודם אל תבא נפשי, ומי שיש בידו למחות לא ימנע טוב, כי בדבר שמפורש בדברי הפוסקים לאסור מאן ספין להתיר?!". (והאריכו בזה עוד באחרונים, שו"ת מהרש"א אלפנדרי ח"א סימן כ"ג; דברי יחזקאל [שינאווא] שו"ת סימן לז, פאת השלחן הלכות ארץ ישראל פ"ב סעיף יח, ועוד)
קבר הרשב"י במירון
למעשה, רוב מוחלט של הפוסקים הכריעו באופן נחרץ לאסור את כניסת הכהנים לקברי הצדיקים, וכך התקבלה ההוראה למעשה בדורות האחרונים.
יוצא מן הכלל הוא ציון התנא האלקי רבי שמעון בר יוחאי באתרא קדישא מירון, ישנם הרבה משפחות וקהילות חשובות של כהנים הנוהגים היתר להיכנס אל הציון, בעקבות מסורת שקבלו מאבותיהם כי הקמת המבנה על הציון נעשתה באופן המתיר לכהנים להיכנס לציון.
כך מבואר בספר 'ברכה משולשת' (להגרמ"מ הכהן פקשר זצ"ל, פ"ב סעיף לא, ושם בהערות אות קד) שהכהנים נכנסים לציון הרשב"י, משום שהרה"ק ר' אברהם גלנטי כשבנה את הבניין על קבר הרשב"י השאיר פותח טפח, כפי מסורת המקובלת בשם הרה"ק ר' שמואל העליר אבד"ק צפת, וכך מקובל בשם עוד צדיקים מהדורות שלפנינו.
כיפין על כיפין
גם בספר 'לציון נפש צבי', מביא בשם כ"ק הגה"צ רבי נחמן כהנא זצ"ל מספינקא בני ברק, שאמר כי לציון הרשב"י מותר לכהנים להיכנס לכל הדעות, מחמת שהבנין בנוי באופן שהטומאה אינה בוקעת לתוכו, והוא עצמו, שהיה כהן מיוחס מנכדי הגאון בעל קונטרס הספיקות ז"ל, נכנס פנימה על סמך היתר זה. אלא שבקרב נכדיו יש שתי נוסחאות, יש המוסרים שהקבלה היא שעשו את הקבר עם 'פותח טפח', ויש המוסרים שעשו את הקבר 'כיפין על גבי כיפין'.
המפקפקים בזמנינו
אמנם יש לציין שבדורות האחרונים יש המפקפקים על היתר זה, כי אין מועיל פותח טפח רק אם הוא פתוח מן הצד, וטוענים בזמנינו אין ידוע על איזה פתח מן הצד.
ואכן בדור האחרון התפשט המנהג אצל הרבה כהנים שאינם נכנסים למערת הרשב"י, ובפרט כשבשנים האחרונות גם התגלו חששות למערות קבורה במעלה הר מירון, ולכן סידרו דרך מיוחד לכהנים המוביל עד לבית כנסת מיוחד להם סמוך ונראה לציון הקדוש. אך אין להתעלם מכך שיש גם היום הרבה כהנים חשובים הממשיכים כמסורת אבותיהם להתיר הכניסה לקבר הרשב"י.
הפולמוס הסוער
כדרכם של פולמוסים תורניים אשר זה בונה וזה סותר כדרכה של תורה, יצאו בדור האחרון כמה וכמה קונטרסים וספרים לדון בשאלה זו לאיסור או להיתר. לראשונה דן בכך בהרחבה בספר 'תורת כהנים', בו הוא דוחה את ההיתרים הנ"ל המבוססים על המסורת הקדומה, ומסיק לאסור את הכניסה לציון. כתשובה לקונטרס זה יצא לאור החיבור 'פתחי טהרה', במטרה ליישב את קושיותיו ולהתיר כניסת כהנים לציון הרשב"י על פי המסורת המקובלת מהדורות הקודמים, כך גם בספר 'חזקת טהרה' יצא להגנת מנהג המתירים. לעומתם, בספר 'טהרת הכהנים כהלכתה' להרה"ג רבי משה הכהן גרוס, מאריך להצדיק את האוסרים. והרוצה להרחיב בעניין, יעיין במקורות אלו.
לסיום, חשוב להבהיר שמאמר זה לא נועד להורות הוראה למעשה, ולא לנקוט צד לאיסור ולא להיתר, אלא להרחיב את הידיעות בלבד.