מה בפרשה: פרשת וארא עוסקת בשנה האחרונה בה היו ישראל במצרים, כאשר בני ישראל מתקרבים אל הגאולה ממצרים. משה ואהרן באים אל פרעה להתרות בו שישלח את ישראל, אולם גם אחרי שבע מכות הוא עדיין מכביד לבו ואינו משלחם.
נושאי הפרשה: הבטחת ה' לגאול את ישראל | צירוף אהרן למשה | משפחות שבט ראובן שמעון ולוי | ייחוס משה ואהרן | הפיכת המטה לנחש לפני פרעה | שבע מכות: דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין, ברד.
א. גאולה
כמענה לשאלת משה למה הרעות לעם הזה, מדבר עמו ה' קשות, ומבטיח שיגאל את ישראל ויביאם לארץ ישראל כפי שנשבע לאבות.
משה מוסר את דברי ה' ליהודים, אך מחמת קוצר הרוח אינם שומעים לו.
ב. ייחוס
עקב טענת משה שהוא כבד פה, צירף הקב"ה את אהרן כמתורגמן. הכתוב מזכיר את ייחוסם של משה ואהרן, ואגב גם את היחוס של שבט ראובן ושמעון ולוי.
ג. תנין
משה ואהרן באים אל פרעה. אהרן משליך מקל שנהפך לנחש. החרטומים גם עושים כך, ומטה אהרן בולע את המקלות שלהם.
ד. המכות
לפני כל מכה מתרה משה בפרעה שלשה שבועות, והמכה נמשכת שבוע. בכל מכה מבטיח פרעה לשחרר את ישראל, וכשחוזרת הרווחה, הוא מכביד לבו.
ה. דם
במכת דם נהפכו כל מי מצרים לדם, הדגים ביאור מתו, והיאור הבאיש.
ו. צפרדע
הצפרדעים נכנסו בתנורים ובחדרים ואף קרקרו בבטן. בתום המכה, הצפרדעים מתות ומעלות ריח נורא.
ז. כינים
אהרן מכה את העפר שהופך לכינים העולים על האנשים והבהמות. הפעם החרטומים מודים שאצבע אלקים היא, לאחר שנכשלו בנסיון לעשות כן, בשונה ממכת דם וצפרדע שהצליחו לעשות כך.
ח. ערוב
חיות שונות פוקדות את מצרים ומזיקות. לאחר המכה מציע פרעה שיקריבו קרבנות במצרים, ומשה עונה שלא נכון לשחוט את האליל של מצרים נגד עיניהם.
ט. דבר
במכת דבר, מתו הבהמות שהיו בשדות, וניצלו הבהמות שהוכנסו אל הבית. לעומת זאת ממקנה ישראל לא מת אחד.
י. שחין
אהרן נוטל פיח כבשן מלוא חופנים, מכניס אל ידו של משה, שזורקו על מצרים. הפיח מתפזר בכל הארץ ומעלה שחין על האדם והבהמה.
יא. ברד
האש והמים עשו שלום ביניהם וירדו יחד משמים והרסו כל חלקה טובה, רק הבהמות שהיו בבתים ניצלו. גם החיטה והכוסמת לא הוכו בברד.