פרשת ראה

מה בפרשה:

לאחר דברי המוסר והחיזוק בשלשת הפרשיות הראשונות בחומש דברים, הרי מפרשת ראה ואילך מתחיל משה לחזור על מצוות התורה. כאשר פרשת 'ראה' עשירה במצוות רבות, בשלל נושאים ועניינים.

נושאי הפרשה:

ברכות וקללות בהרי גריזים ועיבל • דינים בעבודה זרה • עיר הנידחת • נביא שקר • מסית • דינים בקרבנות • שחיטה ואבר מן החי • בכור בהמה • שריטה וקרחה • כשרות בעלי חיים • מעשרות • שמיטת כספים • צדקה • הענקה לעבד • שלש רגלים.

א.  ברכה וקללה

עם כניסת ישראל לארץ, עליהם לבוא אל הר גריזים והר עיבל בעיר שכם, ושם יערכו מעמד אמירת הברכות והקללות.

ב.  עבודה זרה

חל איסור לעבוד כל סוג עבודה לאלילים, וחובה לאבד את כל סוגי האלילים מהארץ. יש להרוג נביא שקר המתנבא לעבוד עבודה זרה, או אדם המסית את חברו לעבודה זרה. עיר שתושביה עבדו עבודה זרה, כל התושבים נהרגים, ורכושם נשרף.

ג.  דיני קרבנות

עם הקמת משכן שילה ובית המקדש, נאסר להקריב קרבנות בבמת יחיד, אלא יש להביא את כל קרבנות הנדרים והנדבות למשכן או למקדש. גם את הביכורים יש להביא למקדש.

בכור בהמה טהורה, קדוש בגופו ואסור להשתמש בו, והוא ניתן לכהן. תם – קרב כקרבן, ובעל מום – נאכל בכל מקום. ואילו קרבן אחר שנפל בו מום, נפדה ומותר באכילה. 

ד.  כשרות המאכלים

בשר חולין, הותר לאכול בכל מקום לאחר שחיטה, אולם אסור לאכול הדם. 

נמסרו סימני כשרות בבהמות ובדגים, והכתוב מפרט רשימת בהמות כשרות, ורשימת עופות טמאים. חל איסור לאכול נבילה, או לבשל בשר-בחלב.

ה.  איסור קרחה

אין לשרוט ולקרוח על מת, כי ישראל הם בנים למקום.

ו.  דיני מעשרות

מהתבואה והפירות יש להפריש 'מעשר ראשון' ו'מעשר שני', ובשנה השלישית והשישית – 'מעשר עני'. אין להפריש מעשר מפירות שנה אחת על חברתה. בסוף כל שלש שנים מבערים המעשרות מהבית.

ז.  שמיטה וצדקה

בסיום שנת השמיטה יש להשמיט הכספים, אך אין להימנע מלהלוות בגלל כך. כמו כן, מצוה לתת לאביון כל מחסורו, במתנה או בהלוואה, ובשכר השמיטה והצדקה זוכים לברכת ה'. 

ח.  הענקה לעבד

עבד ואָמָה עבריים משתחררים בשש שנים, כשהאדון מעניק להם מתנות. עבד החפץ להישאר בבית אדונו, נרצע באוזנו ועובד עד היובל.

ט.  שלש רגלים

בשלש הרגלים יש להיראות במקדש, להקריב 'עולת ראיה' ו'שלמי שמחה', ולהזמין עניים לאכילת שלמי השמחה.