קֹשִׁי הַשִּׁעְבּוּד בְּגָלוּת מִצְרַיִם

פרשת שמות, כוללת תקופה בת 80 שנה – תקופת הגלות והשעבוד, הגזירות והצרות שסבלו היהודים במצרים, אך היא גם פרשת תחילת הגאולה, כאשר הקב"ה שומע את שוועת ישראל ושולח את משה לגאול אותם. 

נושאי הפרשה:

התרבות ישראל // הגזירות והשעבוד // שכר למיילדות // משה בתיבה //  הריגת הנוגש // בריחת משה // ההתגלות בסנה // מילת אליעזר // דברי משה לפרעה // התגברות הצרות.

א. עבודות כפייה

לאחר פטירת יוסף וכל דורו, התרבו והתחזקו היהודים במצרים. פרעה חושש מפניהם ולכן הוא מכריח אותם לעבוד עבודת פרך, אך ככל שהרבו לענותם הוסיף ה' להרבות אותם. 

ב. שכר טוב

כשהחוזים בכוכבים אמרו לפרעה שעתיד להיוולד מושיע לישראל, הוא מצווה למרים ויוכבד להרוג כל זכר יהודי הנולד, אך הן סירבו לפקודה, ואף סיפקו מזון לאימהות. הקב"ה גמל להן שכר שיזכו למשפחות של כהנים ולויים ומלכים.

ביום לידת משה אמרו החוזים בכוכבים לפרעה שהיום נולד מושיעם של ישראל, ואינם יודעים אם הוא יהודי, לכן גוזר פרעה להשליך ליאור גם זכרים מצריים. 

ג. בת 130 שנה

בעקבות הגזירות, עוזב עמרם את יוכבד אשתו, אך בעצת מרים בתו הוא חוזר ונושא אותה. כאשר יוכבד בת 130 נולד להם בן, וכעבור 3 חודשים היא הניחה אותו בתיבה בין הקנים סמוך ליאור. בת פרעה מגיעה לרחוץ, ובחמלתה היא נוטלת את התינוק הבוכה. מרים, שעקבה אחר הנעשה, הציעה לה לקרוא לאשה יהודייה שתאכיל את התינוק, ומביאה את יוכבד אמו. כשהילד גדל, הוא נמסר לבת פרעה שמגדלת אותו וקוראת שמו 'משה'.  

ד. שם המפורש

משה נהיה ממונה על בית פרעה, וכשיצא להשתתף בצער ישראל, הבחין בנוגש מצרי מכה ליהודי, ומשה הרגו באמירת 'שם-המפורש' וטמנו בעפר. למחרת ראה מריבה בין דתן ואבירם, והוכיח אותם על הרמת היד, ומתשובתם הבין כי התפרסם שהוא הרג את המצרי. פרעה רצה להרוג את משה, והוא ניצל בדרך נס וברח למדיין. 

ה. הפורש המנודה

בהגיעו למדין הוא יושב אצל הבאר, ובאורח נס המים עולים לקראתו. הוא מבחין שרועי מדיין מגרשים את בנות יתרו שהיה מנודה לאחר שפרש מעבודה זרה. יתרו מזמין את משה לביתו ונתן לו את ציפורה בתו לאשה, והם זוכים לשני בנים – גרשום ואליעזר. 

ו. רחיצה בדם

פרעה שהצטרע שחט תינוקות לרחוץ בדמם, וה' שמע את זעקת ישראל. בימים ההם היה משה רועה צאן ליתרו במדבר, וכשהגיע להר סיני, התגלה אליו ה' במראה של אש בוערת בסנה שאינו נשרף. ה' אמר לו שלא יתקרב למחזה, ושיחלוץ נעליו מחמת קדושת המקום.

ז. כבוד האח

במשך שבעה ימים ביקש ה' ממשה שילך לגאול את ישראל ממצרים, אך משה סירב בטענות שונות, כאשר הסיבה האמיתית: שלא רצה ליטול גדולה על פני אהרן אחיו הגדול.

הקב"ה אמר למשה למסור לזקני ישראל הסימן של 'פקד פקדתי אתכם', וילך עמם לפרעה לבקש ללכת שלשה ימים במדבר. ה' גם מוסר למשה שלשה סימנים לעשות לפני ישראל: א. מטה הנהפך לנחש. ב. ידו הנהפכת למצורעת. ג. מים הנהפכים לדם. כשמשה עדיין מסרב, הקב"ה אומר לו שאהרן ילך עמו וידבר בשמו.

ח. חמורו של משיח

לאחר קבלת רשות מיתרו, הרכיב משה את משפחתו על החמור שעליו רכב אברהם בדרך לעקידה, והוא חמורו של משיח.

במלון בדרך, הגיע מלאך בדמות נחש, ובלע את משה משום שעדיין לא מל את אליעזר. רק לאחר שציפורה ערכה ברית לאליעזר, הרפה המלאך ממשה. על פי ציווי ה' יצא אהרן לקראת משה ופגשו בהר סיני. 

ט. אותות ומכסות

בבואם למצרים הם עשו את האותות לעיני העם, שהאמינו לדבריהם והשתחוו לה'. משה ואהרן לבדם, ללא הזקנים (שהשתמטו מפחד), הלכו ואמרו לפרעה את דברי ה', אך פרעה גוער בהם על ביטול העם ממלאכתם. 

פרעה גוזר שלא לתת לעם תבן, בלי להוריד מהמכסה של ייצור הלְבֵנִים, והעם מתפזר ללקט תבן. כשהם אינם עומדים במכסה, מכים הנוגשים המצריים לשוטרים היהודיים. דתן ואבירם גוערים על משה ואהרן שגרמו לצרות, וכשמשה שואל לה' לסיבת התגברות הצרות, עונה לו ה' שכעת תבוא הישועה.