וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו (בראשית לז, כב)
בשכונת 'בתי הונגרין' שבירושלים התגורר הגה"צ רבי משה יוסף הופמן זצ"ל, הדיין מפאפא, שנודע כאיש קדוש מורם מעם, ומסר בכל יום שיעור בחומש עם פירוש רש"י בין מנחה למעריב.
סיפר המשמש שלו, שפעם הבחין שהגיע לביתו של הדיין יהודי נשוא פנים שהסתגר עמו זמן ממושך, המשמש לא הכירו ולכן היה סקרן לדעת מי האיש. במענה לשאלתו ענה לו הדיין מפאפא, שהיה זה ראובן בן יעקב בכבודו ובעצמו, שהתגלה אליו במיוחד להודות לו על פירושו בכוונת ראובן שהציע להשליך את יוסף לבור.
היה זה בשיעורו בחומש ורש"י כשהתעוררה קושיה: התורה מעידה על ראובן שכוונתו בכך הייתה 'למען הצילו מידם', ואיך יתכן שהוא מציע להשליכו לבור עם נחשים ועקרבים, כשהסכנה לחייו מוחשית עוד יותר. אלא פירש הדיין מפאפא, ראובן הצביע על בור מסוים להכניסו לשם, ועל כך נאמר 'השליכו אותו אל הבור הזה', ובור זה לא היה בו כלל נחשים ועקרבים, אולם הם השליכוהו אל בור אחר שהיה בסביבה שהיו בו נחשים ועקרבים. וזה שנאמר בהמשך הפסוקים 'וישב ראובן אל הבור', ראובן שלא היה בעת מכירת יוסף חזר לחפשו באותו בור הידוע לו, ששם הציע להכניסו ולא מצאו שם. הפטיר הדיין מפאפא ואמר, שראובן בא להודות על פירושו, באומרו שאכן כך היו פני הדברים!…