(לב,ז) זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר־וָדֹר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ־לָךְ:
(לב, ז) זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר־וָדֹר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ־לָךְ:
(לב, ז) ז אִדְכַּר יוֹמִין דְמִן עָלְמָא אִסְתַּכֵּל בִּשְׁנֵי דַּר וְדַר שְׁאַל אֲבוּךְ וִיחַוֵי לָךְ סָבָיךְ וְיֵימְרוּן לָךְ:
רש"י:
זכר ימות עולם. מה עשה בראשונים שהכעיסו לפניו:
בינו שנות דר ודר. דור אנוש שהציף עליהם מי אוקינוס, ודור המבול ששטפם. דבר אחר, לא נתתם לבבכם על שעבר, בינו שנות דור ודור, להכיר להבא,שיש בידו להטיב לכם ולהנחיל לכם ימות המשיח והעולם הבא:
שאל אביך. אלו הנביאים שנקראים אבות, כמו שנאמר באליהו אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל (מלכים־ב ב, יב):
זקניך. אלו החכמים:
ויאמרו לך. הראשונות:

(לב,ח) בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(לב, ח) בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(לב, ח) ח בְּאַחֲסַנָא עִלָאָה עַמְמַיָא בְּפָרָשׁוּתֵהּ בְּנֵי אֱנָשָׁא קַיִים תְּחוּמֵי עַמְמַיָא לְמִנְיַן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
רש"י:
בהנחל עליון גוים. כשהנחיל הקדוש ברוך הוא למכעיסיו את חלק נחלתם, הציפם ושטפם:
בהפרידו בני אדם. כשהפיץ דור הפלגה היה בידו להעבירם מן העולם, ולא עשה כן, אלא יצב גבולות עמים, קיימם ולא אבדם:
למספר בני ישראל. בשביל מספר בני ישראל שעתידין לצאת מבני שֵׁם, ולמספר שבעים נפש של בני ישראל שירדו למצרים, הציב גבולות עמים שבעים לשון:

(לב,ט) כִּי חֵלֶק יְהֹוָה עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ:
(לב, ט) כִּי חֵלֶק יְהֹוָה עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ:
(לב, ט) ט אֲרֵי חוּלָקָא דַיְיָ עַמֵהּ יַעֲקֹב עֲדַב אַחֲסַנְתֵּהּ:
רש"י:
כי חלק ה' עמו. למה כל זאת, לפי שהיה חלקו כבוש ביניהם, ועתיד לצאת, ומי הוא חלקו, עַמּוֹ, ומי הוא עַמּוֹ, יעקב חבל נחלתו.והוא השלישי באבות, המשולש בשלש זכיות, זכות אבי אביו וזכות אביו וזכותו, הרי ג', כחבל הזה שהוא עשוי בג' גדילים, והוא ובניו היו לו לנחלה, ולא ישמעאל בן אברהם ולא עשו בנו של יצחק:

(לב,י) יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן יְסֹבֲבֶנְהוּ יְבוֹנֲנֵהוּ יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ:
(לב, י) יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן יְסֹבֲבֶנְהוּ יְבוֹנֲנֵהוּ יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ:
(לב, י) י סַפֵּק צָרְכֵּיהוֹן בְּאַרְעָא מַדְבְּרָא וּבֵית צַחֲוָנָא אֲתַר דִי לֵית מַיָא אַשְׁרִנוּן סְחוֹר סְחוֹר לִשְׁכִנְתֵּהּ אַלֵפִנוּן פִתְגָמֵי אוֹרַיְתָא נַטְרִנוּן כְבָבַת עֵינֵיהוֹן:
רש"י:
ימצאהו בארץ מדבר. אותם מצא לו נאמנים בארץ המדבר, שקבלו עליהם תורתו ומלכותו ועולו, מה שלא עשו ישמעאל ועשו, שנאמר וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן (לקמן לג, ב):
ובתהו ילל ישמן. ארץ ציה ושממה, מקום יללת תנינים ובנות יענה, אף שם נמשכו אחר האמונה, ולא אמרו למשה האיך נצא למדברות מקום ציה ושממון, כענין שנאמר לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר (ירמיה ב, ב):
יסבבנהו. שם סבבם והקיפם בעננים, וסבבם בדגלים לארבע רוחות, וסבבן בתחתית ההר שכפהו עליהם כגיגית:
יבוננהו. שם בתורה ובינה:
יצרנהו. מנחש שרף ועקרב ומן האומות:
כאישון עינו. הוא השחור שבעיןשהמאור יוצא הימנו, ואונקלוס תרגם ימצאהו (סִיפֵּק צוֹרְכֵיהוֹן), יספיקהו כל צרכו במדבר, כמו וּמָצָא לָהֶם (במדבר יא, כב), לֹא יִמָּצֵא לָנוּ הָהָר (יהושע יז, טז):
יסבבנהו. אַשְׁרִינוּן סְחוֹר סְחוֹר לִשְׁכִינְתֵּיהּ, אוהל מועד באמצע וארבעה דגלים לארבע רוחות:

(לב,יא) כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל־גּוֹזָלָיו יְרַחֵף יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל־אֶבְרָתוֹ:
(לב, יא) כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל־גּוֹזָלָיו יְרַחֵף יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל־אֶבְרָתוֹ:
(לב, יא) יא כְנִשְׁרָא דִמְחִישׁ לְקִנֵהּ עַל בְנוֹהִי מִתְחוֹפֵף פָרִיס גַּדְפּוֹהִי מְקַבֶּלְהוֹן מְנַטֶלְהוֹן עַל תְּקוֹף אֵבָרוֹהִי:
רש"י:
כנשר יעיר קנו. נהגם ברחמים ובחמלה, כנשר הזה, רחמני על בניו ואינו נכנס לקנו פתאום, עד שהוא מקשקש ומטרף על בניו בכנפיו בין אילן לאילן, בין שׂוכהלחברתה, כדי שֶׁיֵּעוֹרוּ בניו ויהא בהם כח לקבלו:
יעיר קנו. יעורר בניו:
על גוזליו ירחף. אינו מכביד עצמו עליהם, אלא מחופף, נוגע ואינו נוגע, אף הקדוש ברוך הוא שַׁדַּי לֹא מְצָאנֻהוּ שַׂגִּיא כֹחַ (איוב לז, כג), כשבא ליתן תורה לא נגלה עליהם מרוח אחת אלא מארבע רוחות, שנאמר ה' מסיני באוזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבת קדש (לקמן לג, ב), אֱלוֹהַּ מִתֵּימָן יָבוֹא (חבקוק ג, ג)זו רוח רביעית:
יפרש כנפיו יקחהו. כשבא ליטלן ממקום למקום, אינו נוטלן ברגליו כשאר עופות, לפי ששאר עופות יראים מן הנשר, שהוא מגביה לעוף ופורח עליהם, לפיכך נושאן ברגליו מפני הנשר, אבל הנשר אינו ירא אלא מן החץ, לפיכך נושאן על כנפיו, אמר, מוטב שיכנס החץ בי ולא יכנס בבני, אף הקדוש ברוך הוא, ואשא אתכם על כנפי נשרים (שמות יט, ד), כשנסעו מצרים אחריהם והשיגום על הים, היו זורקים בהם חצים ואבני בליסטראות, מיד ויסע מלאך האלהים וגו' ויבא בין מחנה מצרים וגו' (שם יד, יט־כ):

(לב,יב) יְהֹוָה בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר:
(לב, יב) יְהֹוָה בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר:
(לב, יב) יב יְיָ בִּלְחוֹדֵיהוֹן עָתִיד לְאַשְׁרִיוּתְהוֹן בְּעַלְמָא דְהוּא עָתִיד לְאִתְחַדְתָא וְלָא יִתְקַיַם קָדָמוֹהִי פָלְחַן טַעֲוָן:
רש"י:
ה' בדד ינחנו. ה' בדד ובטחנהגם במדבר:
ואין עמו אל נכר. לא היה כח באחדמכל אלהי הגויים להראות כחו ולהלחם עמהם. ורבותינו דרשוהו עלהעתיד, וכן תרגם אונקלוס. ואני אומר דברי תוכחה הם, להעיד השמים והארץ, ותהא השירה להם לְעֵד, שסופן לבגוד ולא יזכרו לא הראשונות שעשה להם ולא הנולדות שהוא עתיד לעשות להם, לפיכך צריך לְיַשֵּׁב הדברלכאן ולכאן, וכל הענין מוסב על זכר ימות עולם בינו שנות דור ודור, כן עשה להם וכן עתיד לעשות, כל זה היה להם לזכור: