(לב,יט) וַיַּרְא יְהֹוָה וַיִּנְאָץ מִכַּעַס בָּנָיו וּבְנֹתָיו:
(לב, יט) וַיַּרְא יְהֹוָה וַיִּנְאָץ מִכַּעַס בָּנָיו וּבְנֹתָיו:
(לב, יט) יט וּגְלֵי קֳדָם יְיָ וּתְקֵף רֻגְזֵהּ מִדְאַרְגִיזוּ קָדָמוֹהִי בְּנִין וּבְנָן:

(לב,כ) וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם אֶרְאֶה מָה אַחֲרִיתָם כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה בָּנִים לֹא־אֵמֻן בָּם:
(לב, כ) וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם אֶרְאֶה מָה אַחֲרִיתָם כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה בָּנִים לֹא־אֵמֻן בָּם:
(לב, כ) כ וַאֲמַר אֲסַלֵק שְׁכִנְתִּי מִנְהוֹן גְלֵי קֳדָמַי מָא יְהֵי בְסוֹפֵיהוֹן אֲרֵי דָרָא דְאַשְׁנִיאוּ אִנוּן בְּנַיָא דְלֵית בְּהוֹן הֵימְנוּ:
רש"י:
מה אחריתם. מה תעלה בהם בסופם:
כי דור תהפכת המה. מהפכין רצונילכעס:
לא אמן בם. אין גִּדּוּלַי נִכָּרִיםבהם, כי הוריתים דרך טובה וסרו ממנה:
אמן. לשון וַיְהִי אֹמֵן (אסתר ב, ז), נודריטור"ה בלע"ז. דבר אחר אמון, לשון אמונה כתרגומו, אמרו בסיני נעשה ונשמע, ובשעה קלה בטלו הבטחתם ועשו העגל:

(לב,כא) הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא־אֵל* כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא־עָם בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם:
(לב, כא) הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא־אֵל* כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא־עָם בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם:
(לב, כא) כא אִנוּן אַקְנִיאוּ קֳדָמַי בְּלָא דַחֲלָא אַרְגִיזוּ קֳדָמַי בְּטַעֲוָתְהוֹן וַאֲנָא אַקְנִנוּן בְּלָא עָם בְּעַמָא טַפְּשָׁא אַרְגְזִנוּן:
רש"י:
קנאוני. הבעירו חמתי:
בלא אל. בדבר שאינו אלוה:
בלא עם. באומה שאין לה שם, שנאמר הֵן אֶרֶץ כַּשְׂדִים זֶה הָעָם לֹא הָיָה (ישעיה כג, יג), ובעשו הוא אומר בָּזוּי אַתָּה מְאֹד (עובדיה א, ב):
בגוי נבל אכעיסם. אלו המינים, וכן הוא אומר אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים (תהלים יד, א):

(לב,כב) כִּי־אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי וַתִּיקַד עַד־שְׁאוֹל תַּחְתִּית וַתֹּאכַל אֶרֶץ וִיבֻלָהּ וַתְּלַהֵט מוֹסְדֵי הָרִים:
(לב, כב) כִּי־אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי וַתִּיקַד עַד־שְׁאוֹל תַּחְתִּית וַתֹּאכַל אֶרֶץ וִיבֻלָהּ וַתְּלַהֵט מוֹסְדֵי הָרִים:
(לב, כב) כב אֲרֵי קִדוּם תַּקִיף כְּאֶשָׁא נְפַק מִקֳדָמַי בִּרְגַז וְשֵׁצֵי עַד שְׁאוֹל אֲרָעִיתָא וַאֲסֵף אַרְעָא וַעֲלַלְתַּהּ וְשֵׁיצֵי עַד סְיָפֵי טוּרַיָא:
רש"י:
קדחה. בערה:
ותיקד. בכם עד היסוד:
ותאכל ארץ ויבלה. ארצכם ויבולה:
ותלהט. את ירושלים המיוסדת על ההרים, שנאמר יְרוּשָׁלִַם הָרִים סָבִיב לָהּ (שם קכה, ב):

(לב,כג) אַסְפֶּה עָלֵימוֹ רָעוֹת חִצַּי אֲכַלֶּה־בָּם:
(לב, כג) אַסְפֶּה עָלֵימוֹ רָעוֹת חִצַּי אֲכַלֶּה־בָּם:
(לב, כג) כג אָסֵף עֲלֵיהוֹן בִּישִׁין מַכְתָּשַׁי אֶשֵׁצֵי בְּהוֹן:
רש"י:
אספה עלימו רעות. אחביר רעה על רעה, לשון סְפוּ שָׁנָה עַל שָׁנָה (ישעיה כט, א), סְפוֹת הרוה (לעיל כט, יח), עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל זִבְחֵיכֶם (ירמיה ז, כא). דבר אחראספה, אכלה, כמו פן תספה (בראשית יט, טו):
חצי אכלה בם. כל חצי אשלים בהם, וקללה זו לפי הפורענות לברכה היא, חצי כָּלִים והם אינם כָּלִים:

(לב,כד) מְזֵי רָעָב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף וְקֶטֶב מְרִירִי וְשֶׁן־בְּהֵמֹת אֲשַׁלַּח־בָּם עִם־חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר:
(לב, כד) מְזֵי רָעָב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף וְקֶטֶב מְרִירִי וְשֶׁן־בְּהֵמֹת אֲשַׁלַּח־בָּם עִם־חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר:
(לב, כד) כד נְפִיחֵי כָפָן וַאֲכוּלֵי עוּף וּכְתִישֵׁי רוּחִין בִּישָׁן וְשֵׁן חֵיוַת בָּרָא אֲגָרֵי בְהוֹן עִם חֲמַת תַּנִינַיָא דְזָחֲלִין בְּעַפְרָא:
רש"י:
מזי רעב. אונקלוס תרגם נְפִיחֵי כָפָן, ואין לי עד מוכיח עליו, ומשמו של רבי משה הדרשן מטולושא שמעתי, שעירי רעב, אדם כחוש מגדל שער על בשרו:
מזי. לשון ארמי שער מַזְיָא, דהוהמהפך בְּמַזְיָא (מגילה יח.):
ולחמי רשף. השדים נלחמו בהם, שנאמר וּבְנֵי רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף (איוב ה, ז), והם שדים:
וקטב מרירי. וכריתות שד ששמו מרירי:
קטב. כריתה, כמו אֱהִי קָטָבְךָ שְׁאוֹל (הושע יג, יד):
ושן בהמת. מעשה היה, והיו הרחלים נושכין וממיתין:
חמת זחלי עפר. ארס נחשים, המהלכים על גחונם על העפר כמים הזוחלים על הארץ. זחילה, לשון מרוצת המים על העפר, וכן כל מרוצת דבר המשפשף על העפר והולך:

(לב,כה) מִחוּץ תְּשַׁכֶּל־חֶרֶב וּמֵחֲדָרִים אֵימָה גַּם־בָּחוּר גַּם־בְּתוּלָה יוֹנֵק עִם־אִישׁ שֵׂיבָה:
(לב, כה) מִחוּץ תְּשַׁכֶּל־חֶרֶב וּמֵחֲדָרִים אֵימָה גַּם־בָּחוּר גַּם־בְּתוּלָה יוֹנֵק עִם־אִישׁ שֵׂיבָה:
(לב, כה) כה מִבָּרָא תְּתַכֵּל חַרְבָּא וּמִתְוָנַיָא חַרְגַת מוֹתָא אַף עוּלָמֵיהוֹן אַף עוּלֵמָתְהוֹן יַנְקֵיהוֹן עִם סָבֵיהוֹן:
רש"י:
מחוץ תשכל חרב. מחוץ לעיר תשכלם חרב גייסות:
ומחדרים אימה. כשבורח ונמלט מן החרב, חדרי לבבונוקפים עליו מחמת אימה, והוא מת והולך בה. דבר אחר ומחדרים אימה, בבית תהיה אימת דֶּבֶר, כמו שנאמר כִּי עָלָה מָוֶת בְּחַלּוֹנֵינוּ (ירמיה ט, ב), וכן תרגם אונקלוס. דבר אחר מחוץ תשכל חרב, על מה שעשו בחוצות, שנאמר וּמִסְפַּר חֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם שַׂמְתֶּם מִזְבְּחוֹת לַבֹּשֶׁת (שם יא, יג):על מה שעשו בחדרי חדרים, שנאמר אֲשֶׁר זִקְנֵי בֵית יִשְׂרָאֵל עֹשִׂים בַּחֹשֶׁךְ אִישׁ בְּחַדְרֵי מַשְׂכִּיתוֹ (יחזקאל ח, יב):

(לב,כו) אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם אַשְׁבִּיתָה מֵּאֱנוֹשׁ זִכְרָם:
(לב, כו) אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם אַשְׁבִּיתָה מֵּאֱנוֹשׁ זִכְרָם:
(לב, כו) כו אֲמָרִית יֵחוּל רוּגְזִי עֲלֵיהוֹן וְאֶשֵׁצִנוּן אֲבַטֵל מִבְּנֵי אֱנָשָׁא דוּכְרָנֵיהוֹן:
רש"י:
אמרתי אפאיהם. אמרתי בלבי אַפְאֶה אותם, ויש לפרש אפאיהם, אשיתם פֵּאָה, להשליכם מעלי הפקר, ודוגמתו מצינו בעזרא, וַתִּתֵּן לָהֶם מַמְלָכוֹת וַעֲמָמִים וַתַּחְלְקֵם לְפֵאָה (נחמיה ט, כב), להפקר, וכן חברו מנחם. ויש פותרים אותו כתרגומו, יֵחוּל רוּגְזִי עֲלֵיהוֹן, ולא יתכן, שאם כן היה לו לכתוב אַאַפְאֵיהֶם, אל"ף אחת לשמוש ואחת ליסוד, כמו אֲאַזֶּרְךָ (ישעיה מה, ה), אֲאַמִּצְכֶם בְּמוֹ פִי (איוב טז, ה), והאל"ף התיכונה אינה ראויה בו כלל, ואונקלוס תרגם אחר לשון הברייתא השנויה בספרי (שכב), החולקת תיבה זו לשלש תיבות, אמרתי אַף אִי הֶם, אמרתי באפי אֶתְּנֵם כאילו אינם, שיאמרו רואיהם עליהם איה הם:

(לב,כז) לוּלֵי כַּעַס אוֹיֵב אָגוּר פֶּן־יְנַכְּרוּ צָרֵימוֹ פֶּן־יֹאמְרוּ יָדֵנוּ רָמָה וְלֹא יְהֹוָה פָּעַל כָּל־זֹאת:
(לב, כז) לוּלֵי כַּעַס אוֹיֵב אָגוּר פֶּן־יְנַכְּרוּ צָרֵימוֹ פֶּן־יֹאמְרוּ יָדֵנוּ רָמָה וְלֹא יְהֹוָה פָּעַל כָּל־זֹאת:
(לב, כז) כז אִלוּלָפוֹן רֻגְזָא דְסָנְאָה כְּנִישׁ דִילְמָא יִתְרַבְרַב בְּעֵל דְבָבָא דִילְמָא יֵימְרוּן יְדָנָא תַקִיפַת לָנָא וְלָא מִן קֳדָם יְיָ הֲוַת כָּל דָא:

(לב,כח) כִּי־גוֹי אֹבַד עֵצוֹת הֵמָּה וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה:
(לב, כח) כִּי־גוֹי אֹבַד עֵצוֹת הֵמָּה וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה:
(לב, כח) כח אֲרֵי עַם מְאַבְּדֵי עֵצָה אִנוּן וְלֵית בְּהוֹן סוּכְלְתָנוּ: