(לב,כט) לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם:
(לב, כט) לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם:
(לב, כט) כט אִלוּ חַכִּימוּ אִסְתַכָּלוּ בְדָא סָבְרוּ מָא יְהִי בְסוֹפֵיהוֹן:
רש"י:
יבינו לאחריתם. יתנו לב להתבונן לסוף פורענותם של ישראל:

(לב,ל) אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף וּשְׁנַיִם יָנִיסוּ רְבָבָה אִם־לֹא כִּי־צוּרָם מְכָרָם וַיהֹוָה הִסְגִּירָם:
(לב, ל) אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף וּשְׁנַיִם יָנִיסוּ רְבָבָה אִם־לֹא כִּי־צוּרָם מְכָרָם וַיהֹוָה הִסְגִּירָם:
(לב, ל) ל אֶכְדֵין יִרְדוֹף חַד אַלְפָא וּתְרֵין יְעַרְקוּן לְרִבּוֹתָא אֶלָהֵן אֲרֵי תַּקִיפֵהוֹן מְסָרְנוּן וַיְיָ אֲשַׁלְמִנוּן:
רש"י:
איכה ירדף אחד. ממנו אלף מישראל:
אם לא כי צורם מכרם וה' הסגירם. מכרם ומסרם בידינו, דילבר"ר בלע"ז:

(לב,לא) כִּי לֹא כְצוּרֵנוּ צוּרָם וְאֹיְבֵינוּ פְּלִילִים:
(לב, לא) כִּי לֹא כְצוּרֵנוּ צוּרָם וְאֹיְבֵינוּ פְּלִילִים:
(לב, לא) לא אֲרֵי לָא כְתוּקְפָּנָא תָּקְפֵהוֹן וּבַעֲלֵי דְבָבָנָא הֲווֹ דַיָנָנָא:
רש"י:
כי לא כצורנו צורם. כל זה היה להם לאויבים להבין, שהשם הסגירם ולא להם ולאלהיהם הנצחון, שהרי עד הנה לא יכלו כלום אלהיהם כנגד צורנו, כי לא כִּסַּלְעֵנוּ סִלְעָם, כל צור שבמקרא לשון סלע:
ואיבינו פלילים. ועכשיו אויבינו שופטים אותנו, הרי שצורנו מכרנו להם:

(לב,לב) כִּי־מִגֶּפֶן סְדֹם גַּפְנָם וּמִשַּׁדְמֹת עֲמֹרָה עֲנָבֵמוֹ עִנְּבֵי־רוֹשׁ אַשְׁכְּלֹת מְרֹרֹת לָמוֹ:
(לב, לב) כִּי־מִגֶּפֶן סְדֹם גַּפְנָם וּמִשַּׁדְמֹת עֲמֹרָה עֲנָבֵמוֹ עִנְּבֵי־רוֹשׁ אַשְׁכְּלֹת מְרֹרֹת לָמוֹ:
(לב, לב) לב אֲרֵי כְפֻרְעֲנוּת עַמָא דִסְדוֹם פֻּרְעֲנוּתְהוֹן וְלָקוּתְהוֹן כְּעַם עֲמֹרָה מָחָתְהוֹן בִּישִׁין כְּרֵישֵׁי חֵיוָן וְתֻשְׁלְמַת עוֹבָדֵיהוֹן כִּמְרָרוֹתְהוֹן:
רש"י:
כי מגפן סדם גפנם. מוסב למעלה, אמרתי בלבי אפאיהם ואשבית זכרם, לפי שמעשיהם מעשי סדום ועמורה:
שדמת. שדה תבואה, כמו וּשְׁדֵמוֹת לֹא עָשָׂה אֹכֶל (חבקוק ג, יז), בְּשַׁדְמוֹת קִדְרוֹן (מלכים־ב כג, ד):
ענבי רוש. עשב מר:
אשכלת מררת למו. משקה מר ראוי להם, לפי מעשיהם פורענותם, וכן תרגם אונקלוס וְתֻשְׁלָמַת עוֹבָדֵיהוֹן כִּמְרָרוּתְהוֹן:
כי מגפן סדם גפנם. של אומות:
ומשדמת עמרה וגו'. ולא ישימו לבם לתלות בי הגדולה:
ענבמו ענבי רוש. הוא שאמר לולי כעס אויב אגור על ישראל, להרעילם ולהמרירם, לפיכך אשכלות מרורות למו, להלעיט אותם על מה שעשו לְבָנַי:

(לב,לג) חֲמַת תַּנִּינִם יֵינָם וְרֹאשׁ פְּתָנִים אַכְזָר:
(לב, לג) חֲמַת תַּנִּינִם יֵינָם וְרֹאשׁ פְּתָנִים אַכְזָר:
(לב, לג) לג הָא כְמָרַת תַּנִינַיָא כֵּס פֻּרְעֲנוּתְהוֹן וּכְרֵישׁ פְּתָנֵי חֶוְיָן אַכְזְרָאִין:
רש"י:
חמת תנינם יינם. כתרגומו הָא כְמָרַת תַּנִינַיָּא כֹּס פּוּרְעֲנוּתְהוֹן, הנה כמרירת נחשים כוס משתה פורענותם:
וראש פתנים. כוסם, שהוא אכזר לנשוך, אויב אכזרייבא ויפרע מהם:
חמת תנינים יינם. מוכן להשקותם על מה שעושין להם:

(לב,לד) הֲלֹא־הוּא כָּמֻס עִמָּדִי חָתוּם בְּאוֹצְרֹתָי:
(לב, לד) הֲלֹא־הוּא כָּמֻס עִמָּדִי חָתוּם בְּאוֹצְרֹתָי:
(לב, לד) לד הֲלָא כָּל עוֹבְדֵיהוֹן גְלָן קֳדָמַי גְנִיזִין לְיוֹם דִּינָא בְּאוֹצָרָי:
רש"י:
הלא הוא כמס עמדי. כתרגומו, כסבורים הם ששכחתי מעשיהם, כולם גנוזים ושמורים לפני:
הלא הוא. פרי גפנם ותבואת שדמותם כמוס עמדי:
כמס עמדי. אותו הכוס שנאמר כִּי כוֹס בְּיַד ה' וגו' (תהלים עה, ט):

(לב,לה) לִי נָקָם וְשִׁלֵּם לְעֵת תָּמוּט רַגְלָם כִּי קָרוֹב יוֹם אֵידָם וְחָשׁ עֲתִדֹת לָמוֹ:
(לב, לה) לִי נָקָם וְשִׁלֵּם לְעֵת תָּמוּט רַגְלָם כִּי קָרוֹב יוֹם אֵידָם וְחָשׁ עֲתִדֹת לָמוֹ:
(לב, לה) לה קֳדָמַי פֻּרְעֲנוּתָא וַאֲנָא אֲשַׁלֵם לְעִדָן דְיִגְלוּן מֵאַרְעֲהוֹן אֲרֵי קָרִיב יוֹם תְּבָרְהוֹן וּמַבַּע דְעָתִיד לְהוֹן:
רש"י:
לי נקם ושלם. עמי נכון ומזומן פורענות נקם, וישלם להם כמעשיהם, הנקם ישלם להם גמולם. ויש מפרשים ושלם, שם דבר, כמו וְשִׁלּוּם, והוא מגזרת וְהַדִּבֵּר אֵין בָּהֶם (ירמיה ה, יג), כמו וְהַדִּבּוּר. ואימתי אשלם להם:
לעת תמוט רגלם. כְּשֶׁתִּתֹּם זכות אבותם שהם סמוכים עליו:
כי קרוב יום אידם. משארצה להביא עליהם יום אידם, קרוב ומזומן לפני להביא על ידי שלוחים הרבה:
וחש עתדת למו. ומהר יבואו העתידות להם:
וחש. כמו יְמַהֵר יָחִישָׁה (ישעיה ה, יט). עד כאן העיד עליהם משה דברי תוכחה, להיות השירה הזאת לעד, כשתבא עליהם הפורענות ידעו שאני הודעתים מראש, מכאן ואילך העיד עליהם דברי תנחומין שיבואו עליהם ככלות הפורענות, ככל אשר אמר למעלה, והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה וגו' (לעיל ל, א)ושב ה' אלהיך את שבותך וגו' (שם ג):
לעת תמוט רגלם. כענין שנאמר תִּרְמְסֶנָּה רָגֶל (ישעיה כו, ו):

(לב,לו) כִּי־יָדִין יְהֹוָה עַמּוֹ וְעַל־עֲבָדָיו יִתְנֶחָם כִּי יִרְאֶה כִּי־אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב:
(לב, לו) כִּי־יָדִין יְהֹוָה עַמּוֹ וְעַל־עֲבָדָיו יִתְנֶחָם כִּי יִרְאֶה כִּי־אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב:
(לב, לו) לו אֲרֵי יְדִין יְיָ דִינָא דְעַמֵהּ וּפֻרְעֲנוּת עַבְדוֹהִי צַדִיקַיָא יִתְפְרַע אֲרֵי גְלֵי קָדָמוֹהִי דִבְעִדָן דְתִתְקֵף עֲלֵיהוֹן מָחַת סָנְאָה יְהוֹן מְטַלְטְלִין וּשְׁבִיקִין:
רש"י:
כי ידין ה' עמו. כשישפוט אותם ביסורין הללו האמורים עליהם, כמו כִּי בָם יָדִין עַמִּים (איוב לו, לא), יְיַסֵּר עמים. כי זה, אינו משמש בלשון דהא, לתת טעם לדברים של מעלה, אלא לשון תחילת דבור, כמו כי תבואו אל הארץ (ויקרא כה, ב), כשיבואו עליהם משפטים הללו, ויתנחם הקדוש ברוך הוא על עבדיולשוב ולרחם עליהם:
יתנחם. לשון הפך המחשבה, להיטיב או להרע:
כי יראה כי אזלת יד. כשיראה כי ידהאויב הולכת וחוזקת מאד עליהם, ואפס בהם עצור ועזוב:
עצור. נושע על ידי עוצר ומושל שיעצור בהם:
עזוב. על ידי עוזב. עוצר, הוא המושל העוצר בעם שלא ילכו מפוזרים בצאתם לצבא על האויב, בלע"ז מיינטינדו"ר:
עצור . הוא הנושע במעצור המושל:
עזוב. מֵחוֹזֶק, כמו וַיַּעַזְבוּ יְרוּשָׁלִַם עַד הַחוֹמָה (נחמיה ג, ח), אֵיךְ לֹא עֻזְּבָה עִיר תְּהִלָה (ירמיה מט, כה), אינפורצי"ד:
כי ידין ה' עמו. בלשון זה משמש כי ידין בלשון דהא, ואין ידין לשון יסורין, אלא כמו כי יריב את ריבם מיד עושקיהם, כי יראה כי אזלת יד וגו':

(לב,לז) וְאָמַר אֵי אֱלֹהֵימוֹ צוּר חָסָיוּ בוֹ:
(לב, לז) וְאָמַר אֵי אֱלֹהֵימוֹ צוּר חָסָיוּ בוֹ:
(לב, לז) לז וְיֵימַר אָן דַחֲלַתְהוֹן תַּקִיפָא דַהֲווֹ רְחִיצִין בֵּהּ:
רש"י:
ואמר. הקדוש ברוך הוא עליהם:
אי אלהימו. שעבדו:
צור חסיו בו. הסלע שהיו מתכסין בו מפני החמה והצינה, כלומר שהיו בטוחין בו להגן עליהם מן הרעה:
ואמר אי אלהימו. האויב יאמר אי אלהימו של ישראל, כמו שאמר טיטוס הרשע כשגִּדֵּר [כשגידד] את הפרוכת, כענין שנאמר וְתֵרֶא אֹיַבְתִּי וּתְכַסֶּהָ בוּשָׁה הָאֹמְרָה אֵלַי אַיּוֹ ה' אֱלֹהָיִךְ (מיכה ז, י):

(לב,לח) אֲשֶׁר חֵלֶב זְבָחֵימוֹ יֹאכֵלוּ יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם יָקוּמוּ וְיַעְזְרֻכֶם יְהִי עֲלֵיכֶם סִתְרָה:
(לב, לח) אֲשֶׁר חֵלֶב זְבָחֵימוֹ יֹאכֵלוּ יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם יָקוּמוּ וְיַעְזְרֻכֶם יְהִי עֲלֵיכֶם סִתְרָה:
(לב, לח) לח דִי תְרַב נִכְסָתְהוֹן הֲווֹ אָכְלִין שָׁתָן חֲמַר נִסְכֵּיהוֹן יְקוּמוּן כְּעָן וְיִסְעַדוּנְכוֹן יְהוֹן עֲלֵיכוֹן מָגֵן:
רש"י:
אשר חלב זבחימו. היו אותן אלוהות אוכלים, שהיו מקריבים לפניהם ושותין יין נסיכם:
יהי עליכם סתרה. אותו הצור יהי לכם מחסה ומסתור:

(לב,לט) רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל:
(לב, לט) רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל:
(לב, לט) לט חֲזוּ כְּעַן אֲרֵי אֲנָא אֲנָא הוּא וְלֵית אֱלָהָא בַּר מִנִי אֲנָא מֵמִית וּמְחַיֵה מָחִינָא וְאַף מַסֵינָא וְלֵית מִן יָדִי מְשֵׁזִיב:
רש"י:
ראו עתה. הבינו מן הפורענות שהבאתי עליכם ואין לכם מושיע, ומן התשועה שאושיעכם ואין מוחה בידי:
אני אני הוא. אני להשפילואני להרים:
ואין אלהים עמדי. עומד כנגדי למחות:
עמדי. דוגמתי וכמוני:
ואין מידי מציל. הפושעים בי:
ראו עתה כי אני וגו'. אז יגלה הקדוש ברוך הוא ישועתו ויאמר, ראו עתה כי אני אני הוא, מאתי באת עליהםהרעה, ומאתי תבא עליהם הטובה:
ואין מידי מציל. שיציל אתכם מן הרעה אשר אביא עליכם: