(לג,יג) וּלְיוֹסֵף אָמַר מְבֹרֶכֶת יְהֹוָה אַרְצוֹ מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת:
(לג, יג) וּלְיוֹסֵף אָמַר מְבֹרֶכֶת יְהֹוָה אַרְצוֹ מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת:
(לג, יג) יג וּלְיוֹסֵף אֲמַר מְבָרָכָא מִן קֳדָם יְיָ אַרְעֵהּ עָבְדָא מַגְדָּנִין מִטַּלָּא דִשְׁמַיָּא מִלְּעֵלָּא וּמִמַּבּוּעֵי עֵינָוָן וּתְהוֹמִין דְּנָגְדָּן מִמַּעֲמַקֵּי אַרְעָא מִלְּרָע:
רש"י:
מברכת ה' ארצו. שלא היתה בנחלת השבטים ארץ מלאה כל טוב כארצו של יוסף:
ממגד. לשון עדנים וּמֶתֶק:
ומתהום. שהתהום עולה ומלחלח אותה מלמטה. אתה מוצא בכל השבטיםברכתו של משה מעין ברכתו של יעקב:

(לג,יד) וּמִמֶּגֶד תְּבוּאֹת שָׁמֶשׁ וּמִמֶּגֶד גֶּרֶשׁ יְרָחִים:
(לג, יד) וּמִמֶּגֶד תְּבוּאֹת שָׁמֶשׁ וּמִמֶּגֶד גֶּרֶשׁ יְרָחִים:
(לג, יד) יד וְעָבְדָא מִגְדָּנִין וַעֲלָלָן מִיבוּל שִׁמְשָׁא וְעָבְדָא מִגְדָּנִין מֵרֵישׁ יְרַח בִּירַח:
רש"י:
וממגד תבואת שמש. שהיתה ארצו פתוחה לחמה וממתקת הפירות:
גרש ירחים. יש פירות שהלבנה מבשלתן, ואלו הן קשואין ודלועין. דבר אחר גרש ירחים, שהארץ מגרשת ומוציאה מחודשלחודש:

(לג,טו) וּמֵרֹאשׁ הַרְרֵי־קֶדֶם וּמִמֶּגֶד גִּבְעוֹת עוֹלָם:
(לג, טו) וּמֵרֹאשׁ הַרְרֵי־קֶדֶם וּמִמֶּגֶד גִּבְעוֹת עוֹלָם:
(לג, טו) טו וּמֵרֵישׁ טוּרַיָּא בַּכִּירַיָּא וּמִטּוּב רָמָן דְּלָא פָסְקַן:
רש"י:
ומראש הררי קדם. ומבורכת מראשית בישול הפירות, שהרריה מקדימין לְבַכֵּר בישול פירותיהם. דבר אחר, מגיד שקדמה בריאתןלשאר הרים:
גבעות עולם. גבעות העושות פירות לעולם ואינן פוסקות מעוצר הגשמים:

(לג,טז) וּמִמֶּגֶד אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו:
(לג, טז) וּמִמֶּגֶד אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו:
(לג, טז) טז וּמִטּוּב אַרְעָא וּמְלָאַהּ וְרָעֵי לֵהּ דִּשְׁכִנְתֵּהּ בִּשְׁמַיָּא וְעַל משֶׁה אִתְגְּלִי בַאֲסָנָא יָתְיָן כָּל אִלֵּין לְרֵישָׁא דְיוֹסֵף וּלְגַבְרָא פָּרִישָׁא דַאֲחוֹהִי:
רש"י:
ורצון שכני סנה. כמו שוכן סנה, ותהא ארצו מבורכת מרצונו ונחת רוחו של הקדוש ברוך הוא, הנגלה עלי תחילה בסנה:
רצון. נחת רוח ופיוס, וכן כל רצון שבמקרא:
תבואתה. ברכה זו לראש יוסף:
נזיר אחיו. שהופרש מאחיו במכירתו:

(לג,יז) בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי־אָרֶץ וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה:
(לג, יז) בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי־אָרֶץ וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה:
(לג, יז) יז רַבָּא דִבְנוֹהִי זִיוָא לֵהּ וּגְבוּרָן דְּאִתְעֲבִידָא לֵהּ מִקֳּדָם תָּקְפָּא וְרוּמָא דִּילֵהּ בִּגְבֻרְתֵּהּ עַמְמַיָּא יִקְטֵל כַּחֲדָא עַד סְיָפֵי אַרְעָא וְאִנּוּן רִבְוָתָא דְבֵית אֶפְרַיִם וְאִנּוּן אַלְפַיָּא דְבֵית מְנַשֶּׁה:
רש"י:
בכור שורו. יש בכור שהוא לשון גדולה ומלכות, שנאמר אַף אָנִי בְּכוֹר אֶתְּנֵהוּ (תהלים פט, כח), וכן בני בכורי ישראל (שמות ד, כב):
בכור. מלך היוצא ממנו:
שורו. הוא יהושע, שכחו קשה כשור לכבוש כמה מלכים:
הדר לו. נתון לו, שנאמר ונתת מהודך עליו (במדבר כז, כ):
וקרני ראם קרניו. שור כחו קשה ואין קרניו נאות, אבל ראם קרניו נאות ואין כחו קשה, נתן ליהושע כחו של שור ויופי קרני ראם:
אפסי ארץ. שלשים ואחד מלכים, אפשר שכולם מארץ ישראל היו, אלא אין לך כל מלך ושלטון שלא קנה לו פלטרין ואחוזה בארץ ישראל, שחשובה לכולם היא, שנאמר נַחֲלַת צְבִי צִבְאוֹתגּוֹיִם (ירמיה ג, יט):
והם רבבות אפרים. אותם המנוגחים הם הרבבות שהרג יהושע שבא מאפרים:
והם אלפי מנשה. הם האלפים שהרג גדעון במדין, שנאמר וְזֶבַח וְצַלְמֻנָּע בַּקַּרְקֹר וגו' (שופטים ח, י)[ושם נמנו אלפים]: