(לג,יח) וְלִזְבוּלֻן אָמַר שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ:
(לג, יח) וְלִזְבוּלֻן אָמַר שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ:
(לג, יח) יח וְלִזְבוּלֻן אֲמַר חֲדֵי זְבוּלֻן בְּמִפְּקָךְ לַאֲגָחָא קְרָבָא עַל בַּעֲלֵי דְבָבָךְ וְיִשָּׂשכָר בִּמְהָכָךְ לְמֶעְבַּד זִמְנֵי מוֹעֲדַיָּא בִּירוּשְׁלֵם:
רש"י:
ולזבולן אמר. אלו חמשה שבטים שברך באחרונה, זבולון גד דן ונפתלי ואשר, כפל שמותיהם לחזקם ולהגבירם, לפי שהיו חלשים שבכל השבטים, הם הם שהוליך יוסף לפני פרעה, שנאמר ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים (בראשית מז, ב), לפי שנראים חלשים ולא ישים אותם לו שרי מלחמתו:
שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך. זבולוןויששכר עשו שותפות, זבולון לחוף ימים ישכון ויוצא לפרקמטיא בספינות, ומשתכר ונותן לתוך פיו של יששכר, והם יושבים ועוסקים בתורה, לפיכך הקדים זבולון ליששכר, שתורתו של יששכר על ידי זבולון היתה:
שמח זבולן בצאתך. הצלח בצאתך לסחורה:
ויששכר. הצלח בישיבת אהליך לתורה לישב ולעבר שנים ולקבוע חדשים כמו שנאמר וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לָעִתִּים [וגו'] רָאשֵׁיהֶם מָאתַיִם (דברי הימים־א יב, לג), ראשי סנהדרין היו עוסקים בכך. ועל פי קביעות עתיהם ועבוריהם:

(לג,יט) עַמִּים הַר־יִקְרָאוּ שָׁם יִזְבְּחוּ זִבְחֵי־צֶדֶק כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ וּשְׂפֻנֵי טְמוּנֵי חוֹל:
(לג, יט) עַמִּים הַר־יִקְרָאוּ שָׁם יִזְבְּחוּ זִבְחֵי־צֶדֶק כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ וּשְׂפֻנֵי טְמוּנֵי חוֹל:
(לג, יט) יט שִׁבְטַיָּא דְיִשְׂרָאֵל לְטוּר בֵּית מַקְדְּשָׁא יִתְכַּנְּשׁוּן תַּמָּן יִכְּסוּן נִכְסַת קוּדְשִׁין לְרַעֲוָא אֲרֵי נִכְסֵי עַמְמַיָּא יֵיכְלוּן וְסִימָן דְמִטַּמְרָן בְחָלָא מִתְגַּלְיָן לְהוֹן:
רש"י:
עמים. של שבטי ישראל:
הר יקראו. להר המוריה יאספו, כל אסיפה על ידי קריאה היא, ושם יזבחו בָּרְגָלִים זבחי צדק:
כי שפע ימים יינקו. יששכר וזבולון, ויהא להם פנאי לעסוק בתורה:
ושפני טמוני חול. כסויי טמוני חול, טָרִיתוחלזון וזכוכית לבנה היוצאים מן הים ומן החול, ובחלקו של [נ"א יששכר ו]זבולון היה, כמו שאמרו במסכת מגילה (ו.), זבולון עם חרף נפשו למות (שופטים ה, יח), משום דנפתלי על מרומי שדה (שם), היה מתרעם זבולון על חלקו, לאחי נתת שדות וכרמים וכו':
ושפני. לשון כסוי, כמו שנאמר וַיִּסְפֹּן אֶת הַבַּיִת (מלכים־א ו, ט), וְסָפֻן בָּאֶרֶז (שם ז, ג), ותרגומוומטלל בכיורי (ס"א בכסוי) ארזיא. דבר אחר עמים הר יקראו, על ידי פרקמטיא של זבולון, תגרי אומות העולם באים אל ארצו, והוא עומד על הַסְּפָר, והם אומרים, הואיל ונצטערנו עד כאן, נלך עד לירושלים ונראה מה יראתה של אומה זו ומה מעשיה, והם רואים כל ישראל עובדים לאלוה אחד, ואוכלים מאכל אחד, לפי שהגוים, אלוהו של זה לא כאלוהו של זה, ומאכלו של זה לא כמאכלו של זה, והם אומרים, אין לך אומה כשרה כזו ומתגיירין שם, שנאמר שם יזבחו זבחי צדק:
כי שפע ימים יינקו. זבולון ויששכר, הים נותן להם ממון בשפע:

(לג,כ) וּלְגָד אָמַר בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד כְּלָבִיא שָׁכֵן וְטָרַף זְרוֹעַ אַף־קָדְקֹד:
(לג, כ) וּלְגָד אָמַר בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד כְּלָבִיא שָׁכֵן וְטָרַף זְרוֹעַ אַף־קָדְקֹד:
(לג, כ) כ וּלְגָד אֲמַר בְּרִיךְ דְּאַפְתֵּי לְגָד כְּלֵיתָא שָׁרֵי וְיִקְטוֹל שִׁלְטוֹנִין עִם מַלְכִין:
רש"י:
ברוך מרחיב גד. מלמד, שהיה תחומו של גד מרחיב והולך כלפי מזרח:
כלביא שכן. לפי שהיה סמוך לַסְּפָר, לפיכך נמשל כאריות, שכל הסמוכים לַסְּפָר צריכים להיות גבורים:
וטרף זרוע אף קדקד. הרוגיהן היו נִכָּרִין, חותכים הראש עם הזרוע במכה אחת:

(לג,כא) וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ כִּי־שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק סָפוּן וַיֵּתֶא רָאשֵׁי עָם צִדְקַת יְהֹוָה עָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו עִם־יִשְׂרָאֵל:
(לג, כא) וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ כִּי־שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק סָפוּן וַיֵּתֶא רָאשֵׁי עָם צִדְקַת יְהֹוָה עָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו עִם־יִשְׂרָאֵל:
(לג, כא) כא וְאִתְקַבֵּל בְּקַדְמֵתָא דִּילֵהּ אֲרֵי תַמָּן בְּאַחֲסַנְתֵּהּ משֶׁה סָפְרָא רַבָּא דְיִשְׂרָאֵל קְבִיר וְהוּא נָפֵק וְעַל בְּרֵישׁ עַמָּא זַכְוָן קֳדָם יְיָ עֲבַד וְדִינוֹהִי עִם יִשְׂרָאֵל:
רש"י:
וירא ראשית לו. ראה ליטול לו חלק בארץ סיחון ועוג, שהיא ראשית כיבוש הארץ:
כי שם חלקת מחקק. כי ידע אשר שם בנחלתו חלקת שדה קבורת מחוקק, והוא משה:
ספון. אותה חלקה ספונה וטמונה מכל בריה, שנאמר ולא ידע איש את קבורתו (לקמן לד, ו):
ויתא. גד:
ראשי עם. הם היו הולכים לפני החלוץ בכיבוש הארץ לפי שהיו גבורים, וכן הוא אומר [נ"א ואתם תעברו חלוצים לפני אחיכם וגו' (לעיל ג, יח)]:
צדקת ה' עשה. שהאמינו דבריהם, ושמרו הבטחתם לעבור את הירדן עד שכבשו וחלקו. דבר אחר, ויתא משה ראשי עם. צדקת ה' עשה. על משה אמור: