הלימוד היומי
ז: וְאִם־מִנְחַת מַרְחֶשֶׁת קָרְבָּנֶךָ סֹלֶת בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂה:
ח: וְהֵבֵאתָ אֶת־הַמִּנְחָה אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מֵאֵלֶּה לַיהֹוָה וְהִקְרִיבָהּ אֶל־הַכֹּהֵן וְהִגִּישָׁהּ אֶל־הַמִּזְבֵּחַ:
ט: וְהֵרִים הַכֹּהֵן מִן־הַמִּנְחָה אֶת־אַזְכָּרָתָהּ וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהֹוָה:
י: וְהַנּוֹתֶרֶת מִן־הַמִּנְחָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו קֹדֶשׁ קָדָשִׁים מֵאִשֵּׁי יְהֹוָה:
יא: כָּל־הַמִּנְחָה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַיהֹוָה לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ כִּי כָל־שְׂאֹר וְכָל־דְּבַשׁ לֹא־תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַיהֹוָה:
יב: קָרְבַּן רֵאשִׁית תַּקְרִיבוּ אֹתָם לַיהֹוָה וְאֶל־הַמִּזְבֵּחַ לֹא־יַעֲלוּ לְרֵיחַ נִיחֹחַ:
יג: וְכָל־קָרְבַּן מִנְחָתְךָ בַּמֶּלַח תִּמְלָח וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱלֹהֶיךָ מֵעַל מִנְחָתֶךָ עַל כָּל־קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח:
יד: וְאִם־תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים לַיהֹוָה אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל תַּקְרִיב אֵת מִנְחַת בִּכּוּרֶיךָ:
טו: וְנָתַתָּ עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְשַׂמְתָּ עָלֶיהָ לְבֹנָה מִנְחָה הִוא:
טז: וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת־אַזְכָּרָתָהּ מִגִּרְשָׂהּ וּמִשַּׁמְנָהּ עַל כָּל־ לְבֹנָתָהּ אִשֶּׁה לַיהֹוָה:
מרחשת. כלי הוא שהיהבמקדש, עמוק, ומתוך שהיא עמוקה שַׁמְנָהּ צָבוּר ואין הָאוּר שורפו, לפיכך מעשי מנחה העשויין לתוכה רוחשין. כל דבר רך על ידי משקה נראה כרוחש ומנענע:
אשר יעשה מאלה. מאחד מן המינים הללו:
והקריבה. בעליה אל הכהן:
והגישה. הכהן:
אל המזבח. מגישה לקרן דרומית מערבית של מזבח:
את אזכרתה. היא הקומץ:
דבש. כל מתיקת פריקרויה דבש:
קרבן ראשית תקריבו אתם. מה יש לך להביא מן השאור ומן הדבש, קרבן ראשית, שתי הלחם של עצרת הבאים מן השאור, שנאמר חמץ תאפינה (להלן כג, יז), וביכורים מן הדבש, כמו ביכורי תאנים ותמרים:
מלח ברית [אלהיך]. שהברית כרותה למלח מששת ימי בראשית שהובטחו המים התחתונים ליקרב במזבח במלח, וניסוך המים בחג:
על כל קרבנך. על עולת בהמה ועוף, ואימורי כל הקדשים כולן:
ואם תקריב. הרי אם משמש בלשון כי, שהרי אין זה רשות, שהרי במנחת העומר הכתוב מדבר שהיא חובה, וכןואם יהיה היובל וגו' (במדבר לו, ד):
מנחת בכורים. במנחת העומר הכתוב מדבר, שהיא באה אביב בשעת בישול התבואה, ומן השעורים היא באה, נאמר כאן אביב, ונאמר להלן (שמות ט, לא)כי השעורה אביב:
קלוי באש. שמיבשין אותה על האור בְּאַבּוּב של קַלָּאִים (פירש"י במנחות שם הכלי של מוכרי קליות)שאילולי כן אינה נטחנת בריחים לפי שהיא לחה:
גרש כרמל. גרוסה בעודה לחה:
גרש. לשון שבירה וטחינה, גורסה בריחים של גרוסות, כמו וַיַּגְרֵס בֶּחָצָּץ (איכה ג, טז), וכן גָּרְסָה נַפְשִׁי (תהלים קיט, כ):
כרמל. בעוד הכרמלא, שהתבואה לחה ומלאה בקשין שלה, ועל כן נקראים המלילות כרמל, וכן וְכַרְמֶל בְּצִקְלוֹנוֹ (מלכים־ב ד, מב):
(ב,ז) וְאִם־מִנְחַת מַרְחֶשֶׁת קָרְבָּנֶךָ סֹלֶת בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂה:
(ב, ז) וְאִם־מִנְחַת מַרְחֶשֶׁת קָרְבָּנֶךָ סֹלֶת בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂה:
(ב, ז) ז וְאִם מִנְחָתָא דְרַדְתָּא קֻרְבָּנָךְ סוּלְתָּא בִמְשַׁח תִּתְעֲבֵד:רש"י:
מרחשת. כלי הוא שהיהבמקדש, עמוק, ומתוך שהיא עמוקה שַׁמְנָהּ צָבוּר ואין הָאוּר שורפו, לפיכך מעשי מנחה העשויין לתוכה רוחשין. כל דבר רך על ידי משקה נראה כרוחש ומנענע:
(ב,ח) וְהֵבֵאתָ אֶת־הַמִּנְחָה אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מֵאֵלֶּה לַיהֹוָה וְהִקְרִיבָהּ אֶל־הַכֹּהֵן וְהִגִּישָׁהּ אֶל־הַמִּזְבֵּחַ:
(ב, ח) וְהֵבֵאתָ אֶת־הַמִּנְחָה אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מֵאֵלֶּה לַיהֹוָה וְהִקְרִיבָהּ אֶל־הַכֹּהֵן וְהִגִּישָׁהּ אֶל־הַמִּזְבֵּחַ:
(ב, ח) ח וְתַיְתֵי יָת מִנְחָתָא דִּי יִתְעֲבֵד מֵאִלֵּין קֳדָם יְיָ וִיקַרְבִינָהּ לְוָת כַּהֲנָא וִיקַרְבִנַּהּ לְוַת מַדְבְּחָא:רש"י:
אשר יעשה מאלה. מאחד מן המינים הללו:
והקריבה. בעליה אל הכהן:
והגישה. הכהן:
אל המזבח. מגישה לקרן דרומית מערבית של מזבח:
(ב,ט) וְהֵרִים הַכֹּהֵן מִן־הַמִּנְחָה אֶת־אַזְכָּרָתָהּ וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהֹוָה:
(ב, ט) וְהֵרִים הַכֹּהֵן מִן־הַמִּנְחָה אֶת־אַזְכָּרָתָהּ וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהֹוָה:
(ב, ט) ט וְיַפְרֵישׁ כַּהֲנָא מִן מִנְחָתָא יָת אַדְכַּרְתָּה וְיַסֵּק לְמַדְבְּחָא קֻרְבַּן דְּמִתְקַבֵּל בְּרַעֲוָא קֳדָם יְיָ:רש"י:
את אזכרתה. היא הקומץ:
(ב,י) וְהַנּוֹתֶרֶת מִן־הַמִּנְחָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו קֹדֶשׁ קָדָשִׁים מֵאִשֵּׁי יְהֹוָה:
(ב, י) וְהַנּוֹתֶרֶת מִן־הַמִּנְחָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו קֹדֶשׁ קָדָשִׁים מֵאִשֵּׁי יְהֹוָה:
(ב, י) י וּדְאִשְׁתָּאַר מִן מִנְחָתָא לְאַהֲרֹן וְלִבְנוֹהִי קוֹדֶשׁ קוּדְשִׁין מִקֻּרְבָּנַיָּא דַיְיָ:
(ב,יא) כָּל־הַמִּנְחָה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַיהֹוָה לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ כִּי כָל־שְׂאֹר וְכָל־דְּבַשׁ לֹא־תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַיהֹוָה:
(ב, יא) כָּל־הַמִּנְחָה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַיהֹוָה לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ כִּי כָל־שְׂאֹר וְכָל־דְּבַשׁ לֹא־תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַיהֹוָה:
(ב, יא) יא כָּל מִנְחָתָא דִּי תְקָרְבוּן קֳדָם יְיָ לָא תִתְעֲבֵד חֲמִיעַ אֲרֵי כָל חֲמִיר וְכָל דְּבַשׁ לָא תַסְּקוּן מִנֵּיהּ קֻרְבָּנָא קֳדָם יְיָ:רש"י:
דבש. כל מתיקת פריקרויה דבש:
(ב,יב) קָרְבַּן רֵאשִׁית תַּקְרִיבוּ אֹתָם לַיהֹוָה וְאֶל־הַמִּזְבֵּחַ לֹא־יַעֲלוּ לְרֵיחַ נִיחֹחַ:
(ב, יב) קָרְבַּן רֵאשִׁית תַּקְרִיבוּ אֹתָם לַיהֹוָה וְאֶל־הַמִּזְבֵּחַ לֹא־יַעֲלוּ לְרֵיחַ נִיחֹחַ:
(ב, יב) יב קֻרְבַּן קַדְמַי תְּקָרְבוּן יָתְהוֹן קֳדָם יְיָ וּלְמַדְבְּחָא לָא יִתַּסְּקוּן לְאִתְקַבָּלָא בְרַעֲוָא:רש"י:
קרבן ראשית תקריבו אתם. מה יש לך להביא מן השאור ומן הדבש, קרבן ראשית, שתי הלחם של עצרת הבאים מן השאור, שנאמר חמץ תאפינה (להלן כג, יז), וביכורים מן הדבש, כמו ביכורי תאנים ותמרים:
(ב,יג) וְכָל־קָרְבַּן מִנְחָתְךָ בַּמֶּלַח תִּמְלָח וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱלֹהֶיךָ מֵעַל מִנְחָתֶךָ עַל כָּל־קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח:
(ב, יג) וְכָל־קָרְבַּן מִנְחָתְךָ בַּמֶּלַח תִּמְלָח וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱלֹהֶיךָ מֵעַל מִנְחָתֶךָ עַל כָּל־קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח:
(ב, יג) יג וְכָל קֻרְבַּן מִנְחָתָךְ בְּמִלְחָא תִמְלַח וְלָא תְבַטֵּל מְלַח קְיַם אֱלָהָךְ מֵעַל מִנְחָתָךְ עַל כָּל קֻרְבָּנָךְ תְּקָרֵב מִלְחָא:רש"י:
מלח ברית [אלהיך]. שהברית כרותה למלח מששת ימי בראשית שהובטחו המים התחתונים ליקרב במזבח במלח, וניסוך המים בחג:
על כל קרבנך. על עולת בהמה ועוף, ואימורי כל הקדשים כולן:
(ב,יד) וְאִם־תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים לַיהֹוָה אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל תַּקְרִיב אֵת מִנְחַת בִּכּוּרֶיךָ:
(ב, יד) וְאִם־תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים לַיהֹוָה אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל תַּקְרִיב אֵת מִנְחַת בִּכּוּרֶיךָ:
(ב, יד) יד וְאִם תְּקָרֵב מִנְחַת בִּכּוּרִין קֳדָם יְיָ אָבִיב קְלֵי בְנוּר פֵּירוּכָן רַכִּיכָן תְּקָרֵיב יָת מִנְחַת בִּכּוּרָךְ:רש"י:
ואם תקריב. הרי אם משמש בלשון כי, שהרי אין זה רשות, שהרי במנחת העומר הכתוב מדבר שהיא חובה, וכןואם יהיה היובל וגו' (במדבר לו, ד):
מנחת בכורים. במנחת העומר הכתוב מדבר, שהיא באה אביב בשעת בישול התבואה, ומן השעורים היא באה, נאמר כאן אביב, ונאמר להלן (שמות ט, לא)כי השעורה אביב:
קלוי באש. שמיבשין אותה על האור בְּאַבּוּב של קַלָּאִים (פירש"י במנחות שם הכלי של מוכרי קליות)שאילולי כן אינה נטחנת בריחים לפי שהיא לחה:
גרש כרמל. גרוסה בעודה לחה:
גרש. לשון שבירה וטחינה, גורסה בריחים של גרוסות, כמו וַיַּגְרֵס בֶּחָצָּץ (איכה ג, טז), וכן גָּרְסָה נַפְשִׁי (תהלים קיט, כ):
כרמל. בעוד הכרמלא, שהתבואה לחה ומלאה בקשין שלה, ועל כן נקראים המלילות כרמל, וכן וְכַרְמֶל בְּצִקְלוֹנוֹ (מלכים־ב ד, מב):
(ב,טו) וְנָתַתָּ עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְשַׂמְתָּ עָלֶיהָ לְבֹנָה מִנְחָה הִוא:
(ב, טו) וְנָתַתָּ עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְשַׂמְתָּ עָלֶיהָ לְבֹנָה מִנְחָה הִוא:
(ב, טו) טו וְתִתֵּן עֲלַהּ מִשְׁחָא וּתְשַׁוֵּי עֲלַהּ לְבוֹנְתָּא מִנְחָתָא הִיא:
(ב,טז) וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת־אַזְכָּרָתָהּ מִגִּרְשָׂהּ וּמִשַּׁמְנָהּ עַל כָּל־ לְבֹנָתָהּ אִשֶּׁה לַיהֹוָה:
(ב, טז) וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת־אַזְכָּרָתָהּ מִגִּרְשָׂהּ וּמִשַּׁמְנָהּ עַל כָּל־ לְבֹנָתָהּ אִשֶּׁה לַיהֹוָה:
(ב, טז) טז וְיַסֵּק כַּהֲנָא יָת אִדְכַּרְתַּהּ מִפֵּרוּכַהּ וּמִמִּשְׁחַהּ עַל כָּל לְבוֹנְתָּהּ קֻרְבָּנָא קֳדָם יְיָ:
להרשמה לקבלת ניוזלטר יומי למייל