(ו,א) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ו, א) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ו, א) א וּמַלִּיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר:

(ו,ב) צַו אֶת־אַהֲרֹן וְאֶת־בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל * מ וֹקְדָה עַל־הַמִּזְבֵּחַ כָּל־הַלַּיְלָה עַד־הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ:
(ו, ב) צַו אֶת־אַהֲרֹן וְאֶת־בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל * מ וֹקְדָה עַל־הַמִּזְבֵּחַ כָּל־הַלַּיְלָה עַד־הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ:
(ו, ב) ב פַּקֵּד יָת אַהֲרֹן וְיָת בְּנוֹהִי לְמֵימַר דָא אוֹרַיְתָא דַּעֲלָתָא הִיא עֲלָתָא דְּמִתּוֹקְדָא עַל מַדְבְּחָא כָּל לֵילְיָא עַד צַפְרָא וְאֶשָּׁתָא דְמַדְבְּחָא תְּהֵא יָקְדָא בֵיהּ:
רש"י:
צו את אהרן. אין צואלא לשון זִרוּז מיד ולדורות. אמר רבי שמעון, ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בוחסרון כיס (תו"כ):
זאת תורת העלה וגו'. הרי הענין הזה בא ללמד על הקטר חלבים ואיברים שיהא כשר כל הלילה, וללמד על הפסולין איזה אם עלה ירד, ואיזה אם עלה לא ירד, שכל תורת לרבות הוא בא, לומר תורה אחת לכל העולים, ואפילו פסולין, שאם עלולא ירדו:
הוא העלה. למעט את הָרוֹבֵעַ ואת הנרבע, וכיוצא בהן, שלא היה פסולן בקודש שנפסלו קודם שבאולעזרה (כל הענין בת"כ פרשתא א, ח וזבחים פ"ג ופ"ד):

(ו,ג) וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וּמִכְנְסֵי־בַד יִלְבַּשׁ עַל־בְּשָׂרוֹ וְהֵרִים אֶת־הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת־הָעֹלָה עַל־הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ:
(ו, ג) וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וּמִכְנְסֵי־בַד יִלְבַּשׁ עַל־בְּשָׂרוֹ וְהֵרִים אֶת־הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת־הָעֹלָה עַל־הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ:
(ו, ג) ג וְיִלְבַּשׁ כַּהֲנָא לְבוּשִׁין דְּבוּץ וּמִכְנְסִין דְּבוּץ יִלְבַּשׁ עַל בִּסְרֵיהּ וְיַפְרֵשׁ יָת קִטְמָא דִּי תֵיכוּל אֵשָּׁתָא יָת עֲלָתָא עַל מַדְבְּחָא וִישַׁוִּנֵּיהּ בִּסְטַר מַדְבְּחָא:
רש"י:
מדו בד. היא הַכֻּתּוֹנֶת, ומה תלמוד לומר מדו,שתהא כמדתו (ת"כ):
על בשרו. שלא יהא דבר חוצץבינתים (זבחים יט.):
והרים את הדשן. היה חותה מלא המחתה מן המאוכלות הפנימיות ונותנן במזרחושל כבש (תמיד כח:):
הדשן אשר תאכל האש את העלה. ועשאתה דשן, מאותו דשן ירים תרומה ושמו אצל המזבח:
(על המזבח. מצא אברים שעדיין לא נתאכלו, מחזירן על המזבח לאחר שחתה גחלים אילך ואילך ונטל מן הפנימיות שנאמר את העולה על המזבח. ברש"י ישן):

(ו,ד) וּפָשַׁט אֶת־בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים וְהוֹצִיא אֶת־הַדֶּשֶׁן אֶל־מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל־מָקוֹם טָהוֹר:
(ו, ד) וּפָשַׁט אֶת־בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים וְהוֹצִיא אֶת־הַדֶּשֶׁן אֶל־מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל־מָקוֹם טָהוֹר:
(ו, ד) ד וְיַשְׁלַח יָת לְבוּשׁוֹהִי וְיִלְבַּשׁ לְבוּשִׁין אוֹחֲרָנִין וְיַפֵּק יָת קִטְמָא לְמִבָּרָא לְמַשְׁרִיתָא לַאֲתַר דְּכֵי:
רש"י:
ופשט את בגדיו. אין זו חובה אלא דרך ארץ, שלא ילכלך בהוצאת הדשן בגדים שהוא משמש בהן תמיד, בגדים שֶׁבִּשֵּׁל בהן קדרה לרבו אל ימזוג בהן כוס לרבו, לכך ולבש בגדים אחרים, פחותין מהן:
והוציא את הדשן. הַצָּבוּר בַּתַּפּוּחַכשהוא רָבָה ואין מקום במערכה, מוציאו משם, ואין זה חובה בכל יום, אבל התרומה חובה בכל יום:

(ו,ה) וְהָאֵשׁ עַל־הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד־בּוֹ לֹא תִכְבֶּה וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים:
(ו, ה) וְהָאֵשׁ עַל־הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד־בּוֹ לֹא תִכְבֶּה וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים:
(ו, ה) ה וְאֶשָּׁתָא עַל מַדְבְּחָא תְהֵי יָקְדָא בֵיהּ לָא תִטְפֵי וְיַבְעַר עֲלַהּ כַּהֲנָא אָעִין בִּצְפַר בִּצְפָר וְיַסְדַּר עֲלַּהּ עֲלָתָא וְיַסֵּק עֲלַהּ תַּרְבֵּי נִכְסַת קוּדְשַׁיָּא:
רש"י:
והאש על המזבח תוקד בו. רִבָּה כאן יקידות הרבה, על מוקדה, ואש המזבח תוקד בו, והאש על המזבח תוקד בו, אש תמיד תוקד על המזבח, כולן נדרשו במסכת יומא (מה.)שנחלקו רבותינו במנין המערכות שהיו שם:
וערך עליה העלה. עולת תמיד היא תקדים. (ברש"י ישן, ומנין שלא יהא דבר קודם על המערכה לתמיד של שחר, תלמוד לומר העולה, עולה ראשונה):
חלבי השלמים. אם יביאו שם שלמים. ורבותינו (שם)למדו מכאןעליה, על עולת הבוקר, השלם כל הקרבנות כולם, מכאן שלא יהא דבר מאוחר לתמיד של בין הערבים:

(ו,ו) אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל־הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה:
(ו, ו) אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל־הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה:
(ו, ו) ו אֵשָׁתָא תְּדִירָא תְּהֵי יָקְדָא עַל מַדְבְּחָא לָא תִטְפֵי:
רש"י:
אש תמיד. אש שנאמר בה תמיד היא שמדליקין בה את הנרות שנאמר בה להעלות נר תמיד (שמות כז, כ), אף היא מעל מזבח החיצון תוקד:
לא תכבה. המכבה אש על המזבח עוברבשני לאוין:

(ו,ז) וְזֹאת תּוֹרַת הַמִּנְחָה הַקְרֵב אֹתָהּ בְּנֵי־אַהֲרֹן לִפְנֵי יְהֹוָה אֶל־פְּנֵי הַמִּזְבֵּחַ:
(ו, ז) וְזֹאת תּוֹרַת הַמִּנְחָה הַקְרֵב אֹתָהּ בְּנֵי־אַהֲרֹן לִפְנֵי יְהֹוָה אֶל־פְּנֵי הַמִּזְבֵּחַ:
(ו, ז) ז וְדָא אוֹרַיְתָא דְּמִנְחָתָא דִּיקָרְבוּן יָתַהּ בְּנֵי אַהֲרֹן קֳדָם יְיָ לָקֳדָם מַדְבְּחָא:
רש"י:
וזאת תורת המנחה. תורה אחת לכולן להטעינן שמן ולבונה האמורין בענין. שיכול אין לי טעונות שמן ולבונה אלא מנחת ישראל שהיא נקמצת, מנחת כהנים שהיא כליל מנין, תלמוד לומר תורת:
הקרב אתה. היא הגשהבקרן דרומיתמערבית:
לפני ה'. הוא מערב, שהוא לצד אהל מועד:
אל פני המזבח. הוא הדרום שהוא פניו של מזבח, שהכבש נתון לאותו הרוח:

(ו,ח) וְהֵרִים מִמֶּנּוּ בְּקֻמְצוֹ מִסֹּלֶת הַמִּנְחָה וּמִשַּׁמְנָהּ וְאֵת כָּל־הַלְּבֹנָה אֲשֶׁר עַל־הַמִּנְחָה וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחַ רֵיחַ נִיחֹחַ אַזְכָּרָתָהּ לַיהֹוָה:
(ו, ח) וְהֵרִים מִמֶּנּוּ בְּקֻמְצוֹ מִסֹּלֶת הַמִּנְחָה וּמִשַּׁמְנָהּ וְאֵת כָּל־הַלְּבֹנָה אֲשֶׁר עַל־הַמִּנְחָה וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחַ רֵיחַ נִיחֹחַ אַזְכָּרָתָהּ לַיהֹוָה:
(ו, ח) ח וְיַפְרֵשׁ מִנֵּיהּ בְּקֻמְצֵיהּ מִסֻּלְתָּא דְמִנְחָתָא וּמִמִּשְׁחַהּ וְיָת כָּל לְבוֹנְתָּא דִּי עַל מִנְחָתָא וְיַסֵּק לְמַדְבְּחָא לְאִתְקַבָּלָא בְרַעֲוָא אַדְכַּרְתָּהּ קֳדָם יְיָ:
רש"י:
[והרים ממנו. מהמחובר, שיהא עשרון שלם בבת אחת בשעת קמיצה]:
בקמצו. שלא יעשה מדהלקומץ:
מסלת המנחה ומשמנה. מכאן שקומץ ממקום שנתרבהשמנה:
המנחה. שלא תהא מעורבת באחרת:
ואת כל הלבנה אשר על המנחה והקטיר. מלקט את לבונתה לאחר קמיצה ומקטירו ולפי שלא פירש כן אלא באחת מן המנחות בויקרא, הוצרך לשנות פרשה זו לכלול כל המנחות כמשפטן:

(ו,ט) וְהַנּוֹתֶרֶת מִמֶּנָּה יֹאכְלוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מַצּוֹת תֵּאָכֵל בְּמָקוֹם קָדֹשׁ בַּחֲצַר אֹהֶל־מוֹעֵד יֹאכְלוּהָ:
(ו, ט) וְהַנּוֹתֶרֶת מִמֶּנָּה יֹאכְלוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מַצּוֹת תֵּאָכֵל בְּמָקוֹם קָדֹשׁ בַּחֲצַר אֹהֶל־מוֹעֵד יֹאכְלוּהָ:
(ו, ט) ט וּדְאִשְׁתָּאַר מִנַּה יֵכְלוּן אַהֲרֹן וּבְנוֹהִי פַּטִּיר תִּתְאָכֵל בַּאֲתַר קַדִּישׁ בְּדָרַת מַשְׁכַּן זִמְנָא יֵכְלֻנַּהּ:
רש"י:
קדש. ואיזהו,בחצר אהל מועד:

(ו,י) לֹא תֵאָפֶה חָמֵץ חֶלְקָם נָתַתִּי אֹתָהּ מֵאִשָּׁי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא כַּחַטָּאת וְכָאָשָׁם:
(ו, י) לֹא תֵאָפֶה חָמֵץ חֶלְקָם נָתַתִּי אֹתָהּ מֵאִשָּׁי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא כַּחַטָּאת וְכָאָשָׁם:
(ו, י) י לָא תִתְאֲפֵי חֲמִיעַ חֳלָקְהוֹן יְהָבִית יָתַהּ מִקֻּרְבָּנָי קֹדֶשׁ קוּדְשִׁין הִיא כְּחַטָּאתָא וְכַאֲשָׁמָא:
רש"י:
לא תאפה חמץ חלקם. אף הַשִּׁירַיִם אסורים בחמץ (מנחות נה.):
כחטאת וכאשם. מנחת חוטא הרי היא כחטאת, לפיכך קָמְצָהּ שלא לשמה פסולה, מנחת נדבה הרי היא כאשם, לפיכך קָמְצָהּ שלא לשמה כשרה:

(ו,יא) כָּל־זָכָר בִּבְנֵי אַהֲרֹן יֹאכְלֶנָּה חָק־עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם מֵאִשֵּׁי יְהֹוָה כֹּל אֲשֶׁר־יִגַּע בָּהֶם יִקְדָּשׁ:
(ו, יא) כָּל־זָכָר בִּבְנֵי אַהֲרֹן יֹאכְלֶנָּה חָק־עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם מֵאִשֵּׁי יְהֹוָה כֹּל אֲשֶׁר־יִגַּע בָּהֶם יִקְדָּשׁ:
(ו, יא) יא כָּל דְּכוּרָא בִּבְנֵי אַהֲרֹן יֵכְלִנַּהּ קְיָם עָלָם לְדָרֵיכוֹן מִקֻּרְבָּנַיָּא דַיְיָ כָּל דְּיִקְרַב בְּהוֹן יִתְקַדָּשׁ:
רש"י:
כל זכר. אפילו בעל מום. למה נאמר, אם לאכילה, הרי כבר אמור לחם אלהיו מקדשי הקדשים וגו' (להלן כא, כב), אלא לרבות בעלי מומיןלמחלוקת:
כל אשר יגע וגו'. קדשים קלים או חולין שיגעו בה ויבלעו ממנה:
יקדש. להיות כמוה, שאם פסולה יִפָּסְלוּ, ואם כשרה יֵאָכְלוּ כחומרהמנחה: