(ו,יב) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ו, יב) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ו, יב) יב וּמַלִּיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר:

(ו,יג) זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו אֲשֶׁר־יַקְרִיבוּ לַיהֹוָה בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ עֲשִׂירִת הָאֵפָה סֹלֶת מִנְחָה תָּמִיד מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר וּמַחֲצִיתָהּ בָּעָרֶב:
(ו, יג) זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו אֲשֶׁר־יַקְרִיבוּ לַיהֹוָה בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ עֲשִׂירִת הָאֵפָה סֹלֶת מִנְחָה תָּמִיד מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר וּמַחֲצִיתָהּ בָּעָרֶב:
(ו, יג) יג דֵּין קֻרְבַּן אַהֲרֹן וּבְנוֹהִי דִּי יְקָרְבוּן קֳדָם יְיָ בְּיוֹמָא דִּירַבּוּן יָתֵיהּ חַד מִן עַסְרָא בִתְלַת סְאִין סֻלְתָּא מִנְחָתָא תְּדִירָא פַּלְגּוּתַהּ בְּצַפְרָא וּפַלְגּוּתַהּ בְּרַמְשָׁא:
רש"י:
זה קרבן אהרן ובניו. אף ההדיוטות מקריבין עשירית האיפה ביום שהם מתחנכין לעבודה, אבל כהן גדול בכל יום, שנאמר מנחה תמיד וגו',והכהן המשיח תחתיו מבניו וגו' חק עולם:

(ו,יד) עַל־מַחֲבַת בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂה מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶנָּה תֻּפִינֵי מִנְחַת פִּתִּים תַּקְרִיב רֵיחַ־נִיחֹחַ לַיהֹוָה:
(ו, יד) עַל־מַחֲבַת בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂה מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶנָּה תֻּפִינֵי מִנְחַת פִּתִּים תַּקְרִיב רֵיחַ־נִיחֹחַ לַיהֹוָה:
(ו, יד) יד עַל מַסְרֵיתָא בִּמְשַׁח תִּתְעֲבֵד רְבִיכָא תַיְתִנַּהּ תּוּפִינֵי מִנְחַת בִּצוּעִין תְּקָרֵב לְאִתְקַבָּלָא בְרַעֲוָא קֳדָם יְיָ:
רש"י:
מרבכת. חלוטה ברותחין כל צרכה:
תפיני. אפויה אפיות הרבה,אחר חליטתה אוֹפָהּ בתנור, וחוזר ומטגנה במחבת:
מנחת פתים. מלמד שטעונה פתיתה.[ברש"י ישן: ולא פתיתה ממש בִּצּוּעִין ופירורין, לפי שאינה נקמצת, אלא כופלה לשנים וחוזר וכופלה לד' שתי וערב ואינו מבדיל, וכן מקטיר לאשים, בתורת כהנים מפרש לה]:

(ו,טו) וְהַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ תַּחְתָּיו מִבָּנָיו יַעֲשֶׂה אֹתָהּ חָק־עוֹלָם לַיהֹוָה כָּלִיל תָּקְטָר:
(ו, טו) וְהַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ תַּחְתָּיו מִבָּנָיו יַעֲשֶׂה אֹתָהּ חָק־עוֹלָם לַיהֹוָה כָּלִיל תָּקְטָר:
(ו, טו) טו וְכַהֲנָא דְיִתְרַבָּא תְחוֹתוֹהִי מִבְּנוֹהִי יַעְבֵּד יָתַהּ קְיַם עָלָם קֳדָם יְיָ גְּמִיר תִּתַּסָּק:
רש"י:
המשיח תחתיו מבניו. המשיחמבניו תחתיו:
כליל תקטר. אין נקמצת להיות שִׁירֶיהָ נאכלין, אלא כולה כליל, וכן כל מנחת כהןשל נדבה כלילתהיה:

(ו,טז) וְכָל־מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל:
(ו, טז) וְכָל־מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל:
(ו, טז) טז וְכָל מִנְחָתָא דְכַהֲנָא גְּמִיר תְּהֵי לָא תִתְאֲכֵל:
רש"י:
כליל. כולה שוה לגבוה:

(ו,יז) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ו, יז) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ו, יז) יז וּמַלִּיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר:

(ו,יח) דַּבֵּר אֶל־אַהֲרֹן וְאֶל־בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת לִפְנֵי יְהֹוָה קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא:
(ו, יח) דַּבֵּר אֶל־אַהֲרֹן וְאֶל־בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת לִפְנֵי יְהֹוָה קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא:
(ו, יח) יח מַלֵּיל עִם אַהֲרֹן וְעִם בְּנוֹהִי לְמֵימַר דָּא אוֹרַיְתָא דְּחַטָּאתָא בְּאַתְרָא דִּי תִתְנְכֵס עֲלָתָא תִּתְנְכֵס חַטָּאתָא קֳדָם יְיָ קֹדֶשׁ קוּדְשִׁין הִיא:

(ו,יט) הַכֹּהֵן הַמְחַטֵּא אֹתָהּ יֹאכְלֶנָּה בְּמָקוֹם קָדֹשׁ תֵּאָכֵל בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד:
(ו, יט) הַכֹּהֵן הַמְחַטֵּא אֹתָהּ יֹאכְלֶנָּה בְּמָקוֹם קָדֹשׁ תֵּאָכֵל בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד:
(ו, יט) יט כַּהֲנָא דִּמְכַפֵּר בִּדְמַהּ יֵיכְלִנַּהּ בַּאֲתַר קַדִּישׁ תִּתְאֲכֵיל בְּדָרַת מַשְׁכַּן זִמְנָא:
רש"י:
המחטא אתה. העובד עבודותיה, שהיא נעשית חטאת על ידו:
המחטא אתה יאכלנה. הראוי לעבודה, יצא טמא בשעת זריקת דמיםשאינו חולק בבשר, ואי אפשר לומר שאוסר שאר כהנים באכילתה חוץ מן הזורק דמה, שהרי נאמר למטה כל זכר בכהנים יאכל אתה:

(ו,כ) כֹּל אֲשֶׁר־יִגַּע בִּבְשָׂרָהּ יִקְדָּשׁ וַאֲשֶׁר יִזֶּה מִדָּמָהּ עַל־הַבֶּגֶד אֲשֶׁר יִזֶּה עָלֶיהָ תְּכַבֵּס בְּמָקוֹם קָדֹשׁ:
(ו, כ) כֹּל אֲשֶׁר־יִגַּע בִּבְשָׂרָהּ יִקְדָּשׁ וַאֲשֶׁר יִזֶּה מִדָּמָהּ עַל־הַבֶּגֶד אֲשֶׁר יִזֶּה עָלֶיהָ תְּכַבֵּס בְּמָקוֹם קָדֹשׁ:
(ו, כ) כ כָּל דִּי יִקְרַב בְּבִשְׂרָהּ יִתְקַדַּשׁ וְדִי יַדֵּי מִדְּמַהּ עַל לְבוּשׁ דִּי יַדֵּי עֲלַהּ תְּחַוֵר בַּאֲתַר קַדִּישׁ:
רש"י:
יגע בבשרה. כל דְּבַר אוֹכֶל אשר יגע ויבלע ממנה:
יקדש. להיות כָּמוֹהָ, אם פסולה תִּפָּסֵל, ואם היא כשרה תֵּאָכֵל כחומר שבה:
ואשר יזה מדמה על הבגד. ואם הוזה מדמה על הבגד אותו מקום דםהבגד אשר יזה עליה תכבס בתוך העזרה:
אשר יזה. יהא ניזה כמו וְלֹא יִטֶּה לָאָרֶץ מִנְלָם (איוב טו, כט), יהא נטוי:

(ו,כא) וּכְלִי־חֶרֶשׂ אֲשֶׁר תְּבֻשַּׁל־בּוֹ יִשָּׁבֵר וְאִם־בִּכְלִי נְחֹשֶׁת בֻּשָּׁלָה וּמֹרַק וְשֻׁטַּף בַּמָּיִם:
(ו, כא) וּכְלִי־חֶרֶשׂ אֲשֶׁר תְּבֻשַּׁל־בּוֹ יִשָּׁבֵר וְאִם־בִּכְלִי נְחֹשֶׁת בֻּשָּׁלָה וּמֹרַק וְשֻׁטַּף בַּמָּיִם:
(ו, כא) כא וּמָן דַּחֲסַף דִּי תִתְבַּשֵׁל בֵּיהּ יִתָּבָר וְאִם בְּמָנָא דִּנְחָשָׁא תִּתְבַּשֵּׁל וְיִתְמְרֵק וְיִשְׁתַּטֵּף בְּמַיָּא:
רש"י:
ישבר. לפי שהבליעה שנבלעת בו נַעֲשָׂה נותר והוא הדין לכל הקדשים:
ומרק. לשון וּבְתַמְרוּקֵי הַנָּשִׁים (אסתר ב, יב)אשקורמנ"ט בלע"ז:
ומרק ושטף. לפלוט את בליעתו, אבל כלי חרס למדך הכתוב כאן שאינו יוצא מידי דָפְיוֹ לעולם:

(ו,כב) כָּל־זָכָר בַּכֹּהֲנִים יֹאכַל אֹתָהּ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא:
(ו, כב) כָּל־זָכָר בַּכֹּהֲנִים יֹאכַל אֹתָהּ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא:
(ו, כב) כב כָּל דְּכוּרָא בְכַהֲנַיָּא יֵכוּל יָתַהּ קֹדֶשׁ קוּדְשִׁין הִיא:
רש"י:
כל זכר בכהנים יאכל אתה. הא למדת שֶׁהַמְחַטֵּא אֹתָהּ האמור למעלה לא להוציא שאר הכהנים, אלא להוציא את שאינו ראוי לְחִטּוּי:

(ו,כג) וְכָל־חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ לֹא תֵאָכֵל בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף:
(ו, כג) וְכָל־חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ לֹא תֵאָכֵל בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף:
(ו, כג) כג וְכָל חַטָּאתָא דִּי יִתָּעַל מִדְּמַהּ לְמַשְׁכַּן זִמְנָא לְכַפָּרָא בְקוּדְשָׁא לָא תִתְאֲכֵל בְּנוּרָא תִּתּוֹקָד:
רש"י:
חטאת וגו'. שאם הכניס מדם חטאת החיצונה לפנים פסולה:
וכל. לרבות שאר קדשים:

(ז,א) וְזֹאת תּוֹרַת הָאָשָׁם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא:
(ז, א) וְזֹאת תּוֹרַת הָאָשָׁם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא:
(ז, א) א וְדָא אוֹרַיְתָא דַּאֲשָׁמָא קֹדֶשׁ קוּדְשִׁין הוּא:
רש"י:
קדש קדשים הוא. הוא קרב ואין תמורתוקריבה (תמורה יח. ת"כ):

(ז,ב) בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחֲטוּ אֶת־הָעֹלָה יִשְׁחֲטוּ אֶת־הָאָשָׁם וְאֶת־ דָּמוֹ יִזְרֹק עַל־הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב:
(ז, ב) בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחֲטוּ אֶת־הָעֹלָה יִשְׁחֲטוּ אֶת־הָאָשָׁם וְאֶת־ דָּמוֹ יִזְרֹק עַל־הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב:
(ז, ב) ב בְאַתְרָא דִּי יִכְּסוּן יָת עֲלָתָא יִכְּסוּן יָת אֲשָׁמָא וְיָת דְּמֵיהּ יִזְרַק עַל מַדְבְּחָא סְחוֹר סְחוֹר:
רש"י:
[ישחטו. ריבה לנו שחיטות הרבה, לפי שמצינו אשם בצבור נאמר ישחטו רבים, ותלאו בעולה להביא עולת צבור לצפון]:

(ז,ג) וְאֶת־כָּל־חֶלְבּוֹ יַקְרִיב מִמֶּנּוּ אֵת הָאַלְיָה וְאֶת־הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת־הַקֶּרֶב:
(ז, ג) וְאֶת־כָּל־חֶלְבּוֹ יַקְרִיב מִמֶּנּוּ אֵת הָאַלְיָה וְאֶת־הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת־הַקֶּרֶב:
(ז, ג) ג וְיָת כָּל תַּרְבֵּיהּ יְקָרֵב מִנֵּיהּ יָת אֲלִיתָא וְיָת תַּרְבָּא דְּחָפֵי יָת גַּוָּא:
רש"י:
ואת כל חלבו וגו'. עד כאן לא נתפרשו אימורין באשםלכך הוצרך לפרשם כאן, אבל חטאת כבר נתפרשו בה בפרשת ויקרא:
את האליה. לפי שאשם אינו בא אלא איל או כבש, ואיל וכבש נתרבו באליה:

(ז,ד) וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת־הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵיהֶן אֲשֶׁר עַל־ הַכְּסָלִים וְאֶת־הַיֹּתֶרֶת עַל־הַכָּבֵד עַל־הַכְּלָיֹת יְסִירֶנָּה:
(ז, ד) וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת־הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵיהֶן אֲשֶׁר עַל־ הַכְּסָלִים וְאֶת־הַיֹּתֶרֶת עַל־הַכָּבֵד עַל־הַכְּלָיֹת יְסִירֶנָּה:
(ז, ד) ד וְיָת תַּרְתֵּין כּוּלְיָן וְיָת תַּרְבָּא דִּי עֲלֵיהֶן דִּי עַל גִּסְסַיָּא וְיָת חַצְרָא דְּעַל כַּבְדָּא עַל כּוּלְיָתָא יֶעְדִּינַּהּ:

(ז,ה) וְהִקְטִיר אֹתָם הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה אִשֶּׁה לַיהֹוָה אָשָׁם הוּא:
(ז, ה) וְהִקְטִיר אֹתָם הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה אִשֶּׁה לַיהֹוָה אָשָׁם הוּא:
(ז, ה) ה וְיַסֵּק יָתְהוֹן כַּהֲנָא לְמַדְבְּחָא קֻרְבָּנָא קֳדָם יְיָ אֲשָׁמָא הוּא:
רש"י:
אשם הוא. עד שֶׁיִּנָּתֵק שמו ממנו, לימד על אשם שמתו בעליו או שנתכפרו בעליואף על פי שעומד להיות דמיו עולה לקיץ המזבח, אם שחטו סתם אינו כשר לעולה קודם שֶׁנִּתַּק לרעייה. ואינו בא ללמד על האשם שיהא פסול שלא לשמו, כמו שדרשו 'הוא' הכתוב בחטאת, לפי שאשם לא נאמר בו אשם הוא, אלא לאחר הקטרת אימורין, והוא עצמו שלא הוקטרו אימוריוכשר:

(ז,ו) כָּל־זָכָר בַּכֹּהֲנִים יֹאכְלֶנּוּ בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ יֵאָכֵל קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא:
(ז, ו) כָּל־זָכָר בַּכֹּהֲנִים יֹאכְלֶנּוּ בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ יֵאָכֵל קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא:
(ז, ו) ו כָּל דְּכוּרָא בְכַהֲנַיָּא יֵיכְלִנֵּיהּ בַּאֲתַר קַדִּישׁ יִתְאֲכָל קֹדֶשׁ קוּדְשִׁין הוּא:
רש"י:
קדש קדשים הוא. בתורת כהנים הוא נדרש:

(ז,ז) כַּחַטָּאת כָּאָשָׁם תּוֹרָה אַחַת לָהֶם הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יְכַפֶּר־בּוֹ לוֹ יִהְיֶה:
(ז, ז) כַּחַטָּאת כָּאָשָׁם תּוֹרָה אַחַת לָהֶם הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יְכַפֶּר־בּוֹ לוֹ יִהְיֶה:
(ז, ז) ז כְּחַטָּאתָא כֵּן אֲשָׁמָא אוֹרַיְתָא חֲדָא לְהוֹן כַּהֲנָא דִּי יְכַפֵּר בֵּיהּ דִּילֵיהּ יְהֵא:
רש"י:
תורה אחת להם. בדבר זה:
הכהן אשר יכפר בו. הראוי לכפרהחולק בו, פרט לטבול יוםומחוסר כפוריםואונן:

(ז,ח) וְהַכֹּהֵן הַמַּקְרִיב אֶת־עֹלַת אִישׁ עוֹר הָעֹלָה אֲשֶׁר הִקְרִיב לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה:
(ז, ח) וְהַכֹּהֵן הַמַּקְרִיב אֶת־עֹלַת אִישׁ עוֹר הָעֹלָה אֲשֶׁר הִקְרִיב לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה:
(ז, ח) ח וְכַהֲנָא דִּמְקָרֵב יָת עֲלַת גְּבָר מְשַׁךְ עֲלָתָא דִּי יְקָרֵב לְכַהֲנָא דִּילֵיהּ יְהֵי:
רש"י:
עור העלה אשר הקריב לכהן לו יהיה. פרט לטבול יום ומחוסר כפוריםואונן שאינן חולקים בעורות:

(ז,ט) וְכָל־מִנְחָה אֲשֶׁר תֵּאָפֶה בַּתַּנּוּר וְכָל־נַעֲשָׂה בַמַּרְחֶשֶׁת וְעַל־מַחֲבַת לַכֹּהֵן הַמַּקְרִיב אֹתָהּ לוֹ תִהְיֶה:
(ז, ט) וְכָל־מִנְחָה אֲשֶׁר תֵּאָפֶה בַּתַּנּוּר וְכָל־נַעֲשָׂה בַמַּרְחֶשֶׁת וְעַל־מַחֲבַת לַכֹּהֵן הַמַּקְרִיב אֹתָהּ לוֹ תִהְיֶה:
(ז, ט) ט וְכָל מִנְחָתָא דִּי תִתְאָפֵי בְּתַנּוּרָא וְכָל דְּתִתְעֲבֵד בְּרִדְתָּא וְעַל מַסְרֵיתָא לְכַהֲנָא דִּמְקָרֵב יָתַהּ דִּילֵיהּ תְּהֵא:
רש"י:
לכהן המקריב אתה וגו'. יכול לו לבדו, תלמוד לומר לכל בני אהרן תהיה, יכול לכולן, תלמוד לומר לכהן המקריב, הא כיצד לבית אב של אותו יוםשמקריבין אותה:

(ז,י) וְכָל־מִנְחָה בְלוּלָה־בַשֶּׁמֶן וַחֲרֵבָה לְכָל־בְּנֵי אַהֲרֹן תִּהְיֶה אִישׁ כְּאָחִיו:
(ז, י) וְכָל־מִנְחָה בְלוּלָה־בַשֶּׁמֶן וַחֲרֵבָה לְכָל־בְּנֵי אַהֲרֹן תִּהְיֶה אִישׁ כְּאָחִיו:
(ז, י) י וְכָל מִנְחָתָא דְפִילָא בִמְשַׁח וּדְלָא פִילָא לְכָל בְּנֵי אַהֲרֹן תְּהֵי גְּבַר כְּאָחוֹהִי:
רש"י:
בלולה בשמן. זו מנחתנדבה:
וחרבה. זו מנחת חוטא, ומנחת קנאות, שאין בהן שמן: