(מט,יט) גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ וְהוּא יָגֻד עָקֵב:
(מט, יט) גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ וְהוּא יָגֻד עָקֵב:
(מט, יט) יט מִדְּבֵית גָּד מַשִּׁרְיַת מְזַיְּנִין כַּד יַעַבְרוּן יָת יַרְדְּנָא קֳדָם אֲחֵיהוֹן לִקְרָבָא וּבְנִכְסִין סַגִּיאִין יְתוּבוּן לְאַרְעֲהוֹן:
רש"י:
גד גדוד יגודנו. כולם לשון גדוד הם, וכך חברו מנחם. ואם תאמר אין גדוד בלא שני דלתי"ן, יש לומר גדוד שם דבר צריך שני דלתי"ן, שכן דרך תיבה בת שתי אותיות לְהִכָּפֵל בסופה, ואין יסודה אלא שתי אותיות, וכן אמר כַּצִּפּוֹר לָנוּד (משלי כו, ב), מגזרת וְשָׂבַעְתִּי נְדֻדִים (איוב ז, ד), שָׁם נָפַל שָׁדוּד (שופטים ה, כז), מגזרת יָשׁוּד צָהֳרָיִם (תהליםצא, ו), [נ"א ישוד צהרים מגזרת שם נפל שדוד], אף יגוד יגודנו, וגדוד מֵגִזְרָה אחת הם, וכשהוא מדבר בלשון יִפְעַל, אינו כפול, כמו יָגוּד, יָנוּד, יָרוּם, יָשׁוּד, יָשׁוּב, וכשהוא מתפעל או מפעיל אחרים, הוא כפול, כמו יִתְגוֹדֵד, יִתְנוֹדֵד, יִתְרוֹמֵם, יִתְבּוֹלֵל, יִתְעוֹדֵד, ובלשון מפעיל יָתוֹם וְאַלְמָנָה יְעוֹדֵד (תהלים קמו, ט), לְשׁוֹבֵב יַעֲקֹב אֵלָיו (ישעיה מט, ה), מְשׁוֹבֵב נְתִיבוֹת (שם נח, יב), אף יגודנו האמור כאן אינו לשון שיפעילוהו אחרים, אלא כמו יָגוּד הימנו, כמו בָּנַי יְצָאֻנִי (ירמיה י, כ), יצאו ממני. גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ, גדודים יגודו הימנו, שיעברו הירדן עם אחיהם למלחמה כל חלוץ עד שנכבשה הארץ:
והוא יגד עקב. כל גדודיו ישובו על עַקֵּבָם לנחלתם שלקחו בעבר הירדן, ולא יִּפָּקֵד מהם איש:
עקב. בדרכם ובמסילותם שהלכו ישובו, כמו וְעִקְּבוֹתֶיךָ לֹא נוֹדָעוּ (תהלים עז, כ), וכן בְּעִקְבֵי הַצֹּאן (שיר השירים א, ח), בלשון לע"ז תרציא"ס:

(מט,כ) מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ וְהוּא יִתֵּן מַעֲדַנֵּי־מֶלֶךְ:
(מט, כ) מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ וְהוּא יִתֵּן מַעֲדַנֵּי־מֶלֶךְ:
(מט, כ) כ דְּאָשֵׁר טָבָא אַרְעֵהּ וְהוּא מְרַבְיָא בְּתַפְנוּקֵי מַלְכִין:
רש"י:
מאשר שמנה לחמו. מאכל הבא מחלקו של אשר יהא שָׁמֵן, שיהיו זיתים מרובים בחלקו, והוא מושך שמן כמעין, וכן ברכו משה וטבל בשמן רגלו (דברים לג, כד), כמו ששנינו במנחות (פה:), פעם אחת הוצרכו אנשי לוּדְקִיָּא לשמן וכו':

(מט,כא) נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה הַנֹּתֵן אִמְרֵי־שָׁפֶר:
(מט, כא) נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה הַנֹּתֵן אִמְרֵי־שָׁפֶר:
(מט, כא) כא נַפְתָּלִי בְּאַרַע טָבָא יִתְרְמֵי עַדְבֵהּ וְאַחֲסַנְתֵּהּ תְּהֵי מְעַבְּדָא פֵירִין יְהוֹן מוֹדַן וּמְבָרְכִין עֲלֵיהוֹן:
רש"י:
אילה שלחה. זו בקעת גינוסר, שהיא קלה לבשל פירותיה, כאילה זו שהיא קלה לרוץ, אַיָּלָה שְׁלֻחָה, אילה משולחת לרוץ:
הנתן אמרי שפר. כתרגומו. דבר אחר, על מלחמת סיסרא נתנבא, וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ מִבְּנֵי נַפְתָּלִי וגו' (שופטים ד, ו), והלכו שם בזריזות, וכן נאמר שם לשון שִׁלּוּחַ, בָּעֵמֶק שֻׁלַּח בְּרַגְלָיו:על ידם שרו דבורה וברק שירה. ורבותינו דרשוהו על יום קבורת יעקב, כשערער עשו על המערה, במסכת סוטה (יג.). ותרגומו יִתְרְמֵי עַדְבֵיהּ, יפול חבלו, והוא יודה על חלקו אמרים נאים ושבח:

(מט,כב) בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי־עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי־שׁוּר:
(מט, כב) בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי־עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי־שׁוּר:
(מט, כב) כב בְּרִי דְיִסְגֵּי יוֹסֵף בְּרִי דְיִתְבָּרַךְ כְּגֹפֶן דִּנְצִיב עַל עֵינָא דְמַיָּא תְּרֵין שִׁבְטִין יִפְּקוּן מִבְּנוֹהִי יְקַבְּלוּן חוּלָקָא וְאַחֲסַנְתָּא:
רש"י:
בן פרת. בן חן, והוא לשון ארמי, אפריון נַמְטֵייהּ לרבי שמעון, בסוף בבא מציעא (קיט.):
בן פרת עלי עין. חִנּוֹ נָטוּי על העין הָרוֹאָה אותו:
בנות צעדה עלי שור. בנות מצרים היו צועדות (על החומה) להסתכל ביופיו, בנות הרבה צעדה כל אחת ואחתבמקום שתוכל לראותו משם. דבר אחר
עלי שור. על ראייתו, כמו אשורנו ולא קרוב (במדברכד, יז). ומדרש אגדה יש רבים, וזה נוטה לְיִּשׁוּב לשון המקרא:
פרת. תי"ו שבוהוא תקון הלשון, כמו עַל דִּבְרַת בְּנֵי הָאָדָם (קהלת ג, יח):
שור. כמו לָשׁוּר.(דבר אחר) עלי שור, בשביל לשור. ותרגום של אונקלוס בנות צעדה עלי שור, תְּרֵין שִׁבְטִין יִפְּקוּן מִבְּנוֹהִי וכו', וכתב בנות, עלשם בנות מנשה, בנות צלפחד, שנטלו חלק בשני עברי הירדן. בְּרִי דְיִסְגֵי יוֹסֵף, פורת לשון פריה ורביה. ויש בו מדרשי אגדה המתיישבים על הלשון, בשעה שבא עשו לקראת יעקב, בכולן קדמו הָאִמָּהוֹת ללכת לפני בניהם להשתחוות, וברחל כתיב נגש יוסף ורחל וישתחוו, אמר יוסף, רשע הזה עינו רמה, שמא יתן עיניו באמי, יצא לפניה וְשִׁרְבֵּב קוֹמָתוֹ לְכַסּוֹתָהּ, והוא שברכו אביו בן פורת, הגדלת עצמך יוסף עלי עין של עשו, לפיכך זכית לגדולה:
בנות צעדה עלי שור. להסתכל בך בצאתך על מצרים. ועוד דרשוהו לענין שלא ישלוט בזרעו עין הרע, ואף כשברך מנשה ואפרים, ברכם כדגים שאין עין הרע שולטת בהם:

(מט,כג) וַיְמָרְרֻהוּ וָרֹבּוּ וַיִּשְׂטְמֻהוּ בַּעֲלֵי חִצִּים:
(מט, כג) וַיְמָרְרֻהוּ וָרֹבּוּ וַיִּשְׂטְמֻהוּ בַּעֲלֵי חִצִּים:
(מט, כג) כג וְאִתְמַרְרוּ יָתֵהּ וְנַקְּמוֹהִי וְאָעִיקוּ לֵהּ גֻּבְרִין גִּבָּרִין בַּעֲלֵי פַלְגוּתָא:
רש"י:
וימררהו ורבו. וימררוהו אחיו, וימררוהו פוטיפר ואשתו לאסרו, לשון וימררו את חייהם (שמות א, יד):
ורבו. נעשו לו אֶחָיו אנשי ריב, אטינצורינטש"י בלע"ז. ואין הלשון הזה לשון פָּעָלוּ, שאם כן היה לו לינקד וְרָבוּ כמו המה מי מריבה אשר רָבוּ וגו' (במדבר כ, יג), ואף אם לשון רביית חצים הוא, כן היה לו לינקד, ואינו אלא לשון פֹּעֲלוּ, כמו שֹׁמּוּ שָׁמַיִם (ירמיה ב, יב), שהוא לשון הושמו, וכן רוֹמּוֹ מְעַט (איוב כד, כד), שהוא לשון הורמו, אלא שלשון הורמו והושמו על ידי אחרים, ולשון שֹׁמוּ, רֹמוּ, רֹבוּ, מאליהם הוא, משוממים את עצמם, נתרוממו מעצמם, נעשו אנשי ריב, וכן דֹּמּוּ יֹשְׁבֵי אִי, כמו נדמו. וכן תרגם אונקלוס וְנַקְּמוֹהִי:
בעלי חצים. שלשונם כחץ, ותרגומו מָרֵי פַלְגּוּתָא, לשון ותהי המחצה (במדבר לא, לו), אותן שהיו ראויים לחלוק עמו נחלה:

(מט,כד) וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל:
(מט, כד) וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל:
(מט, כד) כד וְתָבַת בְּהוֹן נְבִיאוּתֵהּ עַל דְקַיַּם אוֹרַיְתָא בְּסִתְרָא וְשַׁוִּי בְתוּקְפָא רוֹחֲצָנֵהּ בְּכֵן יִתְרְמָא דְהַב עַל דְּרָעוֹהִי וְאַחֲסִין מַלְכוּתָא וּתְקֵיף דָּא הֲוַת לֵהּ מִן קֳדָם אֵל תַּקִּיפָא דְיַעֲקֹב דִּי בְמֵימְרֵהּ זַן אֲבָהָן וּבְנִין זַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל:
רש"י:
ותשב באיתן קשתו. נתישבה בחוזק: קשתו. חזקו:
ויפזו זרעי ידיו. זו היא נתינת טבעת על ידו, לשון זָהָב מוּפָז (מלכים־א י, יח), זאת היתה לו מידי הקדוש ברוך הוא שהוא אביר יעקב, ומשם עלה להיות רועה אבן ישראל, עיקרן של ישראל, לשון הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה (זכריה ד, ז), לשון מלכות, ואונקלוס אף הוא כך תרגמו, ותשב. וְתָבַת בְּהוֹן נְבִיאוּתֵיהּ, החלומות אשר חלם להם, עַל דְּקַיַּם אוֹרַיְתָא בְּסִתְרָא, תוספת הואולא מלשון עברי שבמקרא, וְשַׁוִּי בְתוּקְפָא רוֹחֲצָנֵהּ, תרגום של באיתן קשתו, וכך לשון התרגום על העברי, וַתָּשָׁב נבואתו, בשביל שאיתנו של הקדוש ברוך הוא היתה לו לקשת ולמבטח, בְּכֵן יִתְרְמָא דְּהַב עַל דְּרָעוֹהִי, לכך וַיָּפֹזוּ זְרֹעֵי יָדָיו, לשון פז:
אבן ישראל. לשון נוטריקון, אב ובן אבהןובנין, יעקב ובניו:

(מט,כה) מֵאֵל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ וְאֵת שַׁדַּי וִיבָרְכֶךָּ בִּרְכֹת שָׁמַיִם מֵעָל בִּרְכֹת תְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָחַם:
(מט, כה) מֵאֵל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ וְאֵת שַׁדַּי וִיבָרְכֶךָּ בִּרְכֹת שָׁמַיִם מֵעָל בִּרְכֹת תְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָחַם:
(מט, כה) כה מֵימַר אֱלָהָא דְאָבוּךְ יְהֵי בְסַעְדָּךְ וְיָת שַׁדַּי וִיבָרְכִנָּךְ בִּרְכַן דְּנַחֲתָן מִטַּלָּא דִשְׁמַיָּא מִלְּעֵלָּא בִּרְכַן דְּנַגְדַּן מִמַּעֲמַקֵּי אַרְעָא מִלְּרָע בִּרְכְּתָא דְאָבוּךְ וּדְאִמָּךְ:
רש"י:
מאל אביך. היתה לך זאת, והוא יעזרך:
ואת שדי. ועם הקדוש ברוך הוא היה לבך כשלא שמעת לדברי אדונתך, והוא יברכך:
ברכת שדים ורחם. בִּרְכָּתָא דְאַבָּא וּדְאִמָּא. כלומר יתברכו המולידים והיולדות, שיהיו הזכרים מזריעין טיפה הראויה להריון, והנקבות לא ישכלו את רחם שלהן להפיל עובריהן:
שדים. ירה יירה מתרגמינן אִישְׁתְּדָאָה יִשְׁתְּדִי, אף שדים כאןעל שם שהזרע יורה כחץ:

(מט,כו) בִּרְכֹת אָבִיךָ גָּבְרוּ עַל־בִּרְכֹת הוֹרַי עַד־תַּאֲוַת גִּבְעֹת עוֹלָם תִּהְיֶיןָ לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו:
(מט, כו) בִּרְכֹת אָבִיךָ גָּבְרוּ עַל־בִּרְכֹת הוֹרַי עַד־תַּאֲוַת גִּבְעֹת עוֹלָם תִּהְיֶיןָ לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו:
(מט, כו) כו בִּרְכְּתָא דְאָבוּךְ יִתּוֹסְפָן עַל בִּרְכְּתָא דִי לִי בָּרִיכוּ אֲבָהָתַי דַּחֲמִידוּ לְהֶן רַבְרְבַיָּא דְּמִן עָלְמָא יֶהֶוְיַן כָּל אִלֵּין לְרֵישָׁא דְיוֹסֵף וּלְגַבְרָא פְּרִישָׁא דַאֲחוֹהִי:
רש"י:
ברכת אביך גברו וגו'. הברכות שברכני הקדוש ברוך הוא גברו והלכו על הברכות שבירך את הורי:
עד תאות גבעת עולם. לפי שהברכות שלי גברו עד סוף גבולי גבעות עולם, שנתן לי ברכה פרוצה בלי מצרים, מגעת עד ארבע קצות העולם, שנאמר (לעיל כח, יד)ופרצת ימה וקדמה וגו', מה שלא אמר לאברהם אבינו וליצחק. לאברהם אמר לו שא נא עיניך וראה וגו' כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה (לעיל יג, יד), ולא הראהו אלא ארץ ישראל בלבד. ליצחק אמר לו כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל והקימותי את השבועה וגו' (לעיל כו, ג), וזהו שאמר ישעיה וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ (ישעיה נח, יד), ולא אמר נחלת אברהם:
הורי. לשון הריון, שהורוני במעי אמי, כמו הורה גבר (איוב ג, ג):
עד תאות. עד קצות, כמו והתאויתם לכם לגבול קדמה (במדבר לד, י), תתאו לבא חמת, כך חברו מנחם בן סרוק (שם ח):
תאות. אַשָּׁמוֹלְ"ץ בלע"ז. [ואונקלוס תרגם תאות וכו' לשון תאוה וחמדה וגבעות לשון מצוקי ארץ שחמדתן אמו והזקיקתו לקבלן]:
תהיין. כולם לראש יוסף:
נזיר אחיו. פְּרִישָׁא דַאֲחוֹהִי, שנבדל מאחיו, כמו וינזרו מקדשי בני ישראל (ויקרא כב, ב), נָזֹרוּ אָחוֹר (ישעיה א, ד). ורבותינו דרשו ותשב באיתן קשתו, על כבישת יצרו באשת אדוניו, וקוראו קשת על שם שהזרע יורה כחץ.
ויפזו זרעי ידיו. כמו ויפוצו, שיצא הזרע מבין אצבעות ידיו:
מידי אביר יעקב. שנראתה לו דמות דיוקנו של אביו וכו', כדאיתא בסוטה (לו:). ואונקלוס תרגם תאות [גבעות] עולם, לשון תאוה וחמדה, וגבעות (עולם) לשון מְצֻקֵי אֶרֶץ (ש"א ב, ח)(והם הברכות) שֶׁחֲמָדָתַן אמו וְהִזְקִיקַתּוּ לקבלם: