(כ,טו) וְכָל־הָעָם רֹאִים אֶת־הַקּוֹלֹת וְאֶת־הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת־הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק:
(כ, טו) וְכָל־הָעָם רֹאִים אֶת־הַקּוֹלֹת וְאֶת־הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת־הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק:
(כ, טו) טו וְכָל עַמָּא חָזָן יָת קָלַיָּא וְיָת בָּעוֹרַיָּא וְיָת קַל שׁוֹפָרָא וְיָת טוּרָא תָּנֵן וַחֲזָא עַמָּא וְזָעוּ וְקָמוּ מֵרָחִיק:
רש"י:
וכל העם ראים. מלמד שלא היה בהם אחד סומא, ומנין שלא היה בהם אִלֵּם, תלמוד לומר ויענו כל העם, ומנין שלא היה בהם חֵרֵשׁ, תלמוד לומר נעשה ונשמע:
רואים את הקולת. רואין את הנשמע, שאי אפשר לראות במקום אחר:
את הקולת. היוצאיןמפי הגבורה:
וינעו. אין נוֹעַ אלאזִיעַ:
ויעמדו מרחוק. היו נרתעין לאחוריהם שנים עשר מיל כאורך מחניהם, ומלאכי השרת באין ומסייעין אותן להחזירם, שנאמר מַלְכֵי צְבָאוֹת יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן (תהלים סח, יג):

(כ,טז) וַיֹּאמְרוּ אֶל־מֹשֶׁה דַּבֶּר־אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל־יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן־נָמוּת:
(כ, טז) וַיֹּאמְרוּ אֶל־מֹשֶׁה דַּבֶּר־אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל־יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן־נָמוּת:
(כ, טז) טז וַאֲמָרוּ לְמשֶׁה מַלֵּל אַתְּ עִמָּנָא וּנְקַבֵּל וְלָא יִתְמַלֵּל עִמָּנָא מִן קֳדָם יְיָ דִּילְמָא נְמוּת:

(כ,יז) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־הָעָם אַל־תִּירָאוּ כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹהִים וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל־פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ:
(כ, יז) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־הָעָם אַל־תִּירָאוּ כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹהִים וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל־פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ:
(כ, יז) יז וַאֲמַר משֶׁה לְעַמָּא לָא תִדְחֲלוּן אֲרֵי בְּדִיל לְנַסָּאָה יָתְכוֹן אִתְגְּלִי לְכוֹן יְקָרָא דַיְיָ וּבְדִיל דִּתְהֵי דַחַלְתֵּיהּ עַל אַפֵּיכוֹן בְּדִיל דְּלָא תְחוּבוּן:
רש"י:
לבעבור נסות אתכם. לְגַדֵּל אתכם בעולם, שֶׁיֵּצֵא לכם שֵׁם באומות שהוא בכבודו נגלה עליכם:
נסות. לשון הרמה וגדולה, כמו הָרִימוּ נֵס (ישעיה סב, י), אָרִים נִסִּי (שם מט, כב), וְכַנֵּס עַל הַגִּבְעָה (שם ל, יז), שהוא זקוף:
ובעבור תהיה יראתו. על ידי שראיתם אותו יָראוּי וּמְאֻיָּם, תדעו כי אין זולתו, וְתִירְאוּ מפניו:

(כ,יח) וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחֹק וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל־הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר־שָׁם הָאֱלֹהִים:
(כ, יח) וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחֹק וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל־הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר־שָׁם הָאֱלֹהִים:
(כ, יח) יח וְקָם עַמָּא מֵרָחִיק וּמשֶׁה קָרֵב לְצֵית אַמִּיטְתָא דִּי תַמָּן יְקָרָא דַיְיָ:
רש"י:
נגש אל הערפל. לפנים משלש מחיצות, חושך, ענן, וערפל, שנאמר וההר בוער באש עד לב השמים חושך ענן וערפל (דברים ד, יא). ערפל הוא עב הענן, שאמר לו הנה אנכי בא אליך בעב הענן: