(א,יח) וַיִּקְרָא מֶלֶךְ־מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת וַיֹּאמֶר לָהֶן מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶן הַדָּבָר הַזֶּה וַתְּחַיֶּיןָ אֶת־הַיְלָדִים:
(א, יח) וַיִּקְרָא מֶלֶךְ־מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת וַיֹּאמֶר לָהֶן מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶן הַדָּבָר הַזֶּה וַתְּחַיֶּיןָ אֶת־הַיְלָדִים:
(א, יח) יח וּקְרָא מַלְכָּא דְמִצְרַיִם לְחַיָּתָא וַאֲמַר לְהֶן מָה דֵין עֲבַדְתּוּן יָת פִּתְגָּמָא הָדֵין וְקַיֵּימְתּוּן יָת בְּנַיָּא:

(א,יט) וַתֹּאמַרְןָ הַמְיַלְּדֹת אֶל־פַּרְעֹה כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת כִּי־חָיוֹת הֵנָּה בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ:
(א, יט) וַתֹּאמַרְןָ הַמְיַלְּדֹת אֶל־פַּרְעֹה כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת כִּי־חָיוֹת הֵנָּה בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ:
(א, יט) יט וַאֲמָרָא חַיָּתָא לְפַרְעֹה אֲרֵי לָא כִנְשַׁיָּא מִצְרְיָתָא יְהוּדַיָּתָא אֲרֵי חֲכִּימָן אִנּוּן עַד לָא עַלַּת לְוָתְהֶן חַיָּתָא וִילִידָן:
רש"י:
כי חיות הנה. בקיאות כמילדות, תרגום מילדות חַיָּתָא. ורבותינו דרשו (סוטה יא: ושמו"ר)הרי הן משולות לחיות הַשָּׂדֶהשאינן צריכות מילדות, והיכן משולות לחיות, גור אריה, זאב יטרף, בכור שורו, אילה שלוחה, ומי שלא נכתב בו, הרי הכתוב כללן (ס"א ויברך אותם ועוד כתיב) מָה אִמְּךָלְבִיָּא (יחזקאל יט, ב):

(א,כ) וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים לַמְיַלְּדֹת וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ מְאֹד:
(א, כ) וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים לַמְיַלְּדֹת וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ מְאֹד:
(א, כ) כ וְאוֹטֵיב יְיָ לְחַיָּתָא וּסְגִי עַמָּא וּתְקִיפוּ לַחֲדָא:
רש"י:
וייטב. הטיב להן, וזה חלוק בתיבה שיסודה ב' אותיות ונתן לו וי"ו יו"ד בראשה, כשהיא באה לדבר בלשון וַיַפְעִיל, הוא נקוד היו"ד בציר"י שהוא קמץ קטן (נ"א או בסגו"ל שהוא פת"ח קטן)כגון וַיֵּיטֶב אלהים למילדות, וַיֶּרֶב בְּבַת יְהוּדָה (איכה ב, ה)הִרְבָּה תַּאֲנִיָּה, וכן וַיֶּגֶל הַשְּׁאֵרִית, דנבוזראדן (דברי הימים־ב לו, כ)הִגְלָה את השארית, וַיֶּפֶן זָנָב אֶל זָנָב (שופטים טו, ד)הפנה הזנבות זו לזו, כל אלו לשון מפעיל את אחרים, וכשהוא מדבר בלשון וַיִפְעַל, הוא נקוד היו"ד בחיר"ק, כגון וַיִּיטַב בעיניו (ויקרא י, כ)לשון הוּטַב, וכן וַיִּרֶב הָעָם, נתרבה העם, וַיִּגֶל יְהוּדָה (גָלָה) הָגְלָה יהודה, וַיִּפֶן כה וכה, פָּנָה לכאן ולכאן. ואל תשיבני, וַיֵּלֶךְ, וַיֵּשֶׁב, וַיֵּרֶד, וַיֵּצֵא, לפי שאינן מֵגִזְרָתָן של אלו, שהרי היו"ד יסוד בהן, יָרֹד, יָצֹא, יָשֹׁב, יָשֹׁךְ, יו"ד אות שלישית בו:
וייטב אלהים למילדת. מהו הטובה:

(א,כא) וַיְהִי כִּי־יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת־הָאֱלֹהִים וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים:
(א, כא) וַיְהִי כִּי־יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת־הָאֱלֹהִים וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים:
(א, כא) כא וַהֲוָה כַּד דְּחִילָא חַיָּתָא מִן קֳדָם יְיָ וַעֲבַד לְהוֹן בָּתִּין
רש"י:
ויעש להם בתים. בתי כהונה ולויה ומלכות שקרויין בתים, כמו שכתוב (ויבן) [אֲשֶׁר בָּנָה] וגו' אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ (מלכים־א ט, י), כהונה ולויה מיוכבד, ומלכות מִמִּרְיָם, כדאיתא במסכת סוטה (יא:):

(א,כב) וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל־עַמּוֹ לֵאמֹר כָּל־הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל־הַבַּת תְּחַיּוּן:
(א, כב) וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל־עַמּוֹ לֵאמֹר כָּל־הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל־הַבַּת תְּחַיּוּן:
(א, כב) כב וּפַקִּיד פַּרְעֹה לְכָל עַמֵּיהּ לְמֵימָר כָּל בְּרָא דְיִתְיְלִיד לִיהוּדָאֵי בְּנַהֲרָא תִּרְמֻנֵּיהּ וְכָל בְּרַתָּא תְּקַיְּמוּן
רש"י:
לכל עמו. אף עליהם גזר, יום שנולד משה אמרו לו אִצְטַגְנִינָיו, היום נולד מושיען, ואין אנו יודעים אם ממצרים אם מישראל, ורואין אנו שסופו ללקות במים, לפיכך גזר אותו היום אף על המצרים, שנאמר כל הבן הילוד, ולא נאמר הילוד לעברים, והם לא היו יודעים שסופו ללקות על מי מריבה:

(ב,א) וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת־בַּת־לֵוִי:
(ב, א) וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת־בַּת־לֵוִי:
(ב, א) א וַאֲזַל גַּבְרָא מִדְּבֵית לֵוִי וּנְסִיב יָת בַּת לֵוִי
רש"י:
ויקח את בת לוי. פָּרוּשׁ היה ממנה מפני גזירת פרעה (וחזר וּלְקָחָהּ, וזהו וילך, שהלך בעצת בתו שאמרה לו גזרתך קשה משל פרעה, אם פרעה גזר על הזכרים ואתה גם כן על הנקבות. ברש"י ישן) והחזירהועשה בה לקוחין שניים, ואף היא נהפכה להיותנערה. ובת ק"ל שנה היתה, שנולדה בבואה למצרים בין החומות, ומאתים ועשר שנים נשתהו שם, וכשיצאו היה משה בן שמונים שנה, אם כן כשנתעברה ממנו היתה בת מאה ושלשים, וקורא אותה בת לוי:

(ב,ב) וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי־טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים:
(ב, ב) וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי־טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים:
(ב, ב) ב וְעַדִּיאַת אִתְּתָא וִילִידַת בָּר וַחֲזַת יָתֵיהּ אֲרֵי טַב הוּא וְאַטְמַרְתֵּיהּ תְּלָתָא יַרְחִין:
רש"י:
כי טוב הוא. כשנולד נתמלא הביתכֻּלּוֹ אורה:

(ב,ג) וְלֹא־יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וַתִּקַּח־לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת־הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל־שְׂפַת הַיְאֹר:
(ב, ג) וְלֹא־יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וַתִּקַּח־לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת־הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל־שְׂפַת הַיְאֹר:
(ב, ג) ג וְלָא יְכֵילַת עוֹד לְאַטְמָרוּתֵיהּ וּנְסֵיבַת לֵיהּ תֵּבוּתָא דְגוֹמֶא וְחַפָּתַהּ בְּחֵמָרָא וּבְזִפְתָּא וְשַׁוִּיאַת בַּהּ יָת רַבְיָא וְשַׁוִּיתַהּ בְּיַעֲרָא עַל כֵּיף נַהֲרָא:
רש"י:
ולא יכלה עוד הצפינו. שמנו לה המצריים מיום שהחזירה, והיא יְלָדַתוֹ לששה חדשים ויום אחד, שהיולדת לשבעה יולדת למקוטעין, והם בדקו אחריה לסוף תשעה:
גמא. גמי בלשון משנה ובלע"ז יונ"ק, ודבר רך הוא, ועומד בפני רך ובפני קשה:
בחמר ובזפת. זפת מבחוץ וטיט מבפנים, כדי שלא יריח אותו צדיקריח רע של זפת:
ותשם בסוף. הוא לשון אגם רושי"ל בלע"ז, ודומה לו קָנֶה וָסוּף קָמֵלוּ (ישעיה יט, ו):

(ב,ד) וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה־יֵּעָשֶׂה לוֹ:
(ב, ד) וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה־יֵּעָשֶׂה לוֹ:
(ב, ד) ד וְאִתְעַתָּדַת אֲחָתֵיהּ מֵרָחִיק לְמִידַע מָה יִתְעֲבֵד לֵיהּ:

(ב,ה) וַתֵּרֶד בַּת־פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל־הַיְאֹר וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל־יַד הַיְאֹר וַתֵּרֶא אֶת־הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת־אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ:
(ב, ה) וַתֵּרֶד בַּת־פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל־הַיְאֹר וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל־יַד הַיְאֹר וַתֵּרֶא אֶת־הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת־אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ:
(ב, ה) ה וּנְחָתַת בַּת פַּרְעֹה לְמִסְחֵי עַל נַהֲרָא וְעוּלֵימָתָהָא מְהַלְּכָן עַל כֵּיף נַהֲרָא וַחֲזַת יָת תֵּבוּתָא בְּגוֹ יַעֲרָא וְאוֹשֵׁטַת יָת אַמְתַהּ וּנְסֵבְתַהּ:
רש"י:
לרחץ על היאר. סַרֵס המקרא ופרשהו, ותרד בת פרעה על היאור לרחוץ בו:
על יד היאר. אצל היאור, כמו רְאוּ חֶלְקַת יוֹאָב אֶל יָדִי (שמואל־ב יד, ל), והוא לשון יד ממש, שיד האדם סמוכה לו. ורבותינו דרשו (סוטה יב:)הולכות לשון מיתה, כמו הנה אנכי הולך למות (בראשית כה, לב)הולכות למות לפי שמיחובה, והכתוב מסייען, כי למה לנו לכתוב ונערותיה הולכות:
את אמתה. אתשפחתה. ורבותינו דרשו לשון יד, אבל לפי דקדוק לשון הקודש היה לו לְהִנָּקֵד אַמָּתָהּ מ"ם דגושה, והם דרשו את אמתה, את ידה שנשתרבבהאמתה אמות הרבה (סוטה שם):

(ב,ו) וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת־הַיֶּלֶד וְהִנֵּה־נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה:
(ב, ו) וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת־הַיֶּלֶד וְהִנֵּה־נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה:
(ב, ו) ו וּפְתָחַת וַחֲזַת יָת רַבְיָא וְהָא עוּלֵימָא בָּכֵי וְחָסַת עֲלוֹהִי וַאֲמֶרֶת מִבְּנֵי יְהוּדָאֵי הוּא דֵין:
רש"י:
ותפתח ותראהו. את מי ראתה, הילד, זהו פשוטו. ומדרשו, שראתהעמו שכינה (סוטה שם שמו"ר א, כח):
והנה נער בכה. קולוכנער:

(ב,ז) וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ אֶל־בַּת־פַּרְעֹה הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת וְתֵינִק לָךְ אֶת־הַיָּלֶד:
(ב, ז) וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ אֶל־בַּת־פַּרְעֹה הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת וְתֵינִק לָךְ אֶת־הַיָּלֶד:
(ב, ז) ז וַאֲמֶרֶת אֲחָתֵיהּ לְבַת פַּרְעֹה הַאֵיזִיל וְאִקְרֵי לִיךְ אִתְּתָא מֵינִקְתָּא מִן יְהוּדַיָּתָא וְתוֹנִיק לִיךְ יָת רַבְיָא:
רש"י:
מן העברית. מלמד שֶׁהֶחֱזִירַתוֹ על מצריות הרבה לינק ולא ינק, לפי שהיה עתיד לדבר עם השכינה (שמו"ר א,ל. סוטה שם):

(ב,ח) וַתֹּאמֶר־לָהּ בַּת־פַּרְעֹה לֵכִי וַתֵּלֶךְ הָעַלְמָה וַתִּקְרָא אֶת־אֵם הַיָּלֶד:
(ב, ח) וַתֹּאמֶר־לָהּ בַּת־פַּרְעֹה לֵכִי וַתֵּלֶךְ הָעַלְמָה וַתִּקְרָא אֶת־אֵם הַיָּלֶד:
(ב, ח) ח וַאֲמֶרֶת לָהּ בַּת פַּרְעֹה אֵיזִילִי וַאֲזָלַת עוּלֶמְתָּא וּקְרַת יָת אִמֵּיהּ דְּרַבְיָא:
רש"י:
ותלך העלמה. הלכה בזריזות ועלמות כעלם:

(ב,ט) וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת־פַּרְעֹה הֵילִיכִי אֶת־הַיֶּלֶד הַזֶּה וְהֵינִקִהוּ לִי וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת־שְׂכָרֵךְ וַתִּקַּח הָאִשָּׁה הַיֶּלֶד וַתְּנִיקֵהוּ:
(ב, ט) וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת־פַּרְעֹה הֵילִיכִי אֶת־הַיֶּלֶד הַזֶּה וְהֵינִקִהוּ לִי וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת־שְׂכָרֵךְ וַתִּקַּח הָאִשָּׁה הַיֶּלֶד וַתְּנִיקֵהוּ:
(ב, ט) ט וַאֲמֶרֶת לָהּ בַּת פַּרְעֹה אוֹבִילִי יָת רַבְיָא הָדֵין וְאוֹנְקִיהִי לִי וַאֲנָא אֶתֵּן יָת אַגְרָךְ וּנְסֵיבַת אִתְּתָא יָת רַבְיָא וְאוֹנִקְתֵּיהּ:
רש"י:
היליכי. נתנבאה ולא ידעה מהנתנבאה, הי שליכי:

(ב,י) וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַתְּבִאֵהוּ לְבַת־פַּרְעֹה וַיְהִי־לָהּ לְבֵן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן־הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ:
(ב, י) וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַתְּבִאֵהוּ לְבַת־פַּרְעֹה וַיְהִי־לָהּ לְבֵן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן־הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ:
(ב, י) י וּרְבָא רַבְיָא וְאַיְתִיתֵיהּ לְבַת פַּרְעֹה וַהֲוָה לָהּ לְבָר וּקְרַת שְׁמֵיהּ משֶׁה וַאֲמֶרֶת אֲרֵי מִן מַיָּא שְׁחַלְתֵּיהּ:
רש"י:
משיתהו. כתרגומו שְׁחַלְתֵּיהּ, הוא לשון הוצאה בלשון ארמי, כְּמִשְׁחַל בִּנִּיתָאמֵחַלְבָא (ברכות ח.), ובלשון עברי משיתהו, לשון הסירותיו, כמו לא ימיש (להלן יג, כב), לא משו (במדבר יד, מד), כך חברו מנחם. ואני אומר שאינו ממחברת מש, וימוש, אלא מִגִּזְרַת מָשָׁה, ולשון הוצאה הוא, וכן יַמְשֵׁנִי מִמַּיִם רַבִּים (שמואל־ב כב, יז), שאילו היה ממחברת מש, לא יתכן לומר מְשִׁיתִהוּ אלא הַמִּישׁוֹתִיהוּ, כאשר יאמר מן קָם הַקִּימוֹתִי, ומן שָב הַשִּׁיבוֹתִי, ומן בָּא הַבִיאוֹתִי, או מַשְׁתִּיהוּ, כמו וּמַשְׁתִּי אֶת עֲוֹן הָאָרֶץ (זכריה ג, ט), אבל משיתי, אינו אלא מגזרת תיבה שפעל שלה מיוסד בה"א בסוף התיבה, כגון מָשָׁה, בָּנָה, עָשָׂה, צִוָּה, פָּנָה, כשיבא לומר בהם פעלתי, תבא היו"ד במקום ה"א, כמו עָשִׂיתִי, בָּנִיתִי, פָּנִיתִי, צִוִּיתִי: