הַפָּרָשָׁה עוֹסֶקֶת בְּעִנְיָנִים הַקְּשׁוּרִים לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּלְהַקְרָבַת קָדָשִׁים, וְהִיא מִסְתַּעֶפֶת לְדִינֵי אֲכִילַת דָּם וְטֻמְאַת נְבֵלָה, וּלְסִיּוּם – חוֹבַת הַהִתְרַחֲקוּת מֵהַגּוֹיִם וּמֵעֲרָיוֹת.  

נוֹשְׂאֵי הַפָּרָשָׁה:

כְּנִיסָה לְקֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים \\ עֲבוֹדַת יוֹם הַכִּפּוּרִים \\ צוֹם יוֹם הַכִּפּוּרִים\\ אִסּוּר שְׁחוּטֵי חוּץ \\ אִסּוּר אֲכִילַת דָּם \\ כִּסּוּי הַדָּם \\ טֻמְאַת נִבְלַת עוֹף טָהוֹר \\ חֻקּוֹת הַגּוֹיִם \\ הִתְרַחֲקוּת מֵעֲרָיוֹת.

א. בגדי זהב

חל איסור להיכנס לקודש הקדשים, מלבד פעם אחת בשנה, ביום הכיפורים. ביום זה מקריב הכהן הגדול מכספו פר לחטאת ואיל לעולה. ומכספי בני ישראל הוא מקריב שעיר לחטאת, שעיר לעזאזל, ואיל לעולה.

במהלך היום מחליף הכהן את בגדיו חמשה פעמים, ובכל החלפה הוא זקוק לטבילה וקידוש ידיים ורגליים ממי הכיור. בסך הכל טבל 5 פעמים במשך היום, ומקדש ידיו ורגליו 10 פעמים.

סדר לבישת הבגדים ביום הכיפורים היה כדלהלן: א. תמיד של שחר – בבגדי זהב. ב. עבודת פר ושעיר וקטורת בקודש הקדשים ובהיכל – בבגדי לבן. ג. הקרבת האיל שלו ושל העם לעולה, וחלק מקרבנות המוסף – בבגדי זהב. ד. הוצאת כף ומחתה – בבגדי לבן. ה. שאר קרבנות המוסף ותמיד של בין הערביים – בבגדי זהב.

כאמור, מכספי הציבור יש להביא שני שעירי עיזים לחטאת. על פי הגרלה נקבע איזהו מוקרב לה', ואיזהו נשלח לעזאזל, שם הוא מושלך מראש צוק גבוה ומחודד.

ב. זביחה לשֵׁדִים

מיום הקמת המשכן, אסור לשחוט או להקריב קרבנות מחוץ למשכן, והעושה כן נענש בעונש כרת. כמו כן, חל איסור לזבוח קרבנות עבור השֵׁדִים.

היות ונפש הבהמה נמצאת בדם, אסור לאכול דם, ובאיסור זה יש לגדולים להזהיר את הקטנים שלא יכשלו בו. האוכל דם, כביכול יתפנה הבורא מכל עסקיו לעסוק בו ולהענישו בעונש כרת. כמו כן, יש לכסות דם חיה או עוף לאחר שחיטתם.

ג. טומאה בגרון 

נבילה של עוף טהור מטמאת את האדם בשעה שהבשר נוגע בבית הבליעה, גם ללא מגע בידיים.

ד. חכמת המצריים

מלבד חובת ההתרחקות מהחטאים של הגוים, חל איסור לנהוג במנהגי הגוים וחוקותיהם, כגון הליכה לבתי טרטיאות ואצטדיאות. וכן אין להעביר את הבן לעבודה זרה הנקראת 'מולך'.

גם לאחר שיהודי סיים ללמוד את כל התורה, לא יאמר 'אלך ואלמד חכמת המצריים והכשדיים', אלא ילמד רק חוקות ה'.

ה. לא תקיא

בפרשה מפורטת רשימת קרובי משפחה האסורים משום איסור עריות, והתורה מזהירה את ישראל להתרחק מתועבות למען לא תקיא הארץ אותם.

=פרשת קדושים=

בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין אָדָם לַמָּקוֹם

עַל פָּרָשָׁה זוֹ כּוֹתֵב רַשִׁ"י 'רוֹב גּוּפֵי תּוֹרָה תְּלוּיִים בָּהּ'. לַמְרוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּפָרָשָׁה זוֹ רַק 64 פְּסוּקִים בִּלְבַד, הִיא עֲשִׁירָה בַּחֲמִשִּׁים וְאַחַת מִצְווֹת הַמְּהַוּוֹת יְסוֹד וּבָסִיס לְרֹב מִצְווֹת הַתּוֹרָה. 

נוֹשְׂאֵי הַפָּרָשָׁה:

מִצְווֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם \\ מִצְווֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ \\ מִצְווֹת בַּשָּׂדֶה וּבַכֶּרֶם \\ דִּינֵי מָמוֹן הַזּוּלָת \\  מִצְווֹת שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ וּבַקָּרְבָּנוֹת \\ אִסּוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה וְחֻקּוֹת הַגּוֹיִם \\ עֳנָשִׁים עַל הָעֲרָיוֹת.

א. אדם למקום

אלו המצוות והאיסורים בפרשה, בעניינים שבין אדם למקום: א. להיות קדושים. ב. לשמור שבת. ג. לא להישבע לשקר בשם ה'. ד. איסור כלאיים בזרעים ובבהמה ובבגדים. ה. ערלה ונטע-רבעי. ו. אכילת בהמה רק לאחר יציאת הנפש. ז. איסור הקפת הראש וגילוח הזקן. ח. איסור שרט וקעקוע. ט. איסור מסירת הבת לעבירה. י. איסור אכילת שקצים. יא. שחיטת רוב הקנה.  

ב. אדם לחברו

אלו המצוות והאיסורים בפרשה, בעניינים שבין אדם לחברו: א. כיבוד ומורא להורים. ב. מתנות עניים בשדה, פאה לקט, פרט ועוללות. ג. איסור קללה. ד. איסור נתינת עצה רעה. ה. לדון לכף זכות. ו. איסור רכילות. ז. אהבת ישראל. ח. לא לעמוד על דם רעהו. ט. תוכחה בלי לבייש. י. כבוד והידור הזקן. יא. אהבת הגר.

ג. ממון הזולת

אלו המצוות והאיסורים בפרשה הנוגעים לממון הזולת: א. לא לגזול. ב. לא לכחש או לשקר בתביעת ממון. ג. לשלם לפועל בזמן. ד. ישרות בכלי משקל ומידה. ה. משפט צדק לעני ולעשיר.

ד. מקדש וקרבנות

אלו הן המצוות והאיסורים הנוגעות למקדש ולקדשיו: א. מורא מקדש. ב. פיגול ונותר. ג. אכילת קרבן רק לאחר זריקת הדם. ד. אשם שפחה חרופה. 

ה. חוקות הגוי

אלו הם האיסורים הנוגעים לעבודה זרה וחוקות הגוי: א. פסל ומסכה. ב. אוב וידעוני. ג. מולך.

ו. עונש מוות

התורה מרחיבה בעונשי איסורי עריות, חלקם בשריפה, חלק בחנק, וחלקם בסקילה, או כרת כשאין עדים והתראה.